רע"א 2760/15 פלוני נ' מדינת ישראל

 א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים נועם, מוסק וברעם) בע"ו 40191-04-14 מיום 22.3.15, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט-1959 (השופט (בדימוס) צור, פרופ' שטרן ועו"ד לנמן) בע"נ 43825-02-11 מיום 9.3.14. ענייננו בבקשה להכיר באופן רטרואקטיבי בנכותו הנפשית של המבקש, ולהורות על תשלומי תגמולים החל מיום 25.2.74, המועד הימנו הוכרה לראשונה נכותו הנפשית.

רקע

ב.        המבקש, יליד 1947, התגייס לשירות צבאי בשנת 1965, אך שוחרר לאחר שמונה חודשים בשל אי התאמה, בפרופיל 31. לאחר מלחמת ששת הימים זומן לועדה רפואית, וזו העלתה את הפרופיל ל-97. במלחמת יום הכיפורים שירת במילואים במשך שמונה חודשים, ולאחר שחרורו סבל מסיוטים וממחשבות טורדניות וטופל מספר שנים במרפאה לבריאות הנפש. המבקש הגיש תביעה לפי חוק הנכים. בהחלטה מיום 16.6.75 קבעה ועדה רפואית למבקש נכות בשיעור 30%; 20% מתוכם יוחסו לשירותו הצבאי ו-10% למצב קודם, זאת החל מיום 25.2.74. בהחלטה מיום 21.1.79 שינתה הועדה הרפואית את החלטתה הקודמת וקבעה למבקש 10% נכות בשל השירות הצבאי ו-20% בגין מצב קודם. ערעור שהגיש המבקש לועדה הרפואית העליונה נדחה ב-20.3.79, והיחס האמור בין אחוזי הנכות נשמר גם בהחלטות נוספות, לרבות בהחלטה מיום 29.4.07, אשר גם ערעור עליה בפני הועדה הרפואית העליונה נדחה. ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט זילברטל), לא נתקבל גם הוא (ע"א 2216/08 מיום 22.7.08), עם זאת, בית המשפט הביע תמיהה על השינוי שחל בשנת 1979 ביחס שבין הנכות הקשורה לשירות ליתרתה, והציע כי הנושא יבורר. בעקבות זאת פנה המבקש למשיב ביום 7.10.08, והופנה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. בחוות הדעת מיום 14.10.09 אובחן המבקש כסובל מהפרעת-דחק בתר חבלתית (PTSD), והומלץ להכיר בנכותו כפגיעה הנובעת כולה מן השירות.

ג.        בהמשך לכך, ביום 25.11.09 החליט קצין התגמולים לקבוע למבקש נכות רפואית בגובה 30% בגין השירות הצבאי, ונמסר לו כי תוקפה של ההחלטה הוא מיום 7.10.07 –שנה בטרם הגשת הבקשה ב- 7.10.08 – וזאת לנוכח קביעת סעיף 35 לחוק הנכים. נביא כבר עתה את לשון הסעיף:

 "(א) קצין-תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33, 34, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה.

(ב) ניתנה החלטה חדשה המזכה נכה בתשלום תגמולים או תגמולים מוגדלים, ישולמו התגמולים או התגמולים המוגדלים החל מהמועד של הגשת הראיות החדשות שעל פיהן ניתנה ההחלטה החדשה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שישולמו החל ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם יותר משנה אחת להגשת הראיות החדשות".

ד.        המבקש פנה בבקשה לתשלום התגמולים החל מיום 25.2.74. בהחלטה מיום 30.1.11 דחה קצין התגמולים את בקשתו. ביום 9.3.14 נדחה על-ידי ועדת הערעור ערעורו של המבקש על ההחלטה. צוין, כי לקראת החלטתו של המשיב מיום 25.11.09 הונחה לפניו לראשונה חוות דעת פסיכיאטרית המייחסת את כל נכותו של המבקש לשירותו הצבאי. הוסבר, כי חוות הדעת היא ראיה חדשה, שלא הובאה קודם לכן, וכי בדין הוחלה דרגת הנכות העדכנית אך מיום 7.10.07. לא נתקבלה בקשתו החלופית של המבקש להורות על תשלום רטרואקטיבי לפי סעיף 18(ו) לחוק הנכים, אשר קובע כי "לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס - ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם למועד השחרור...".

ה.        ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. צוין, כי חרף האהדה למבקש, לשון החוק ברורה ומפורשת ומאפשרת החלה רטרואקטיבית של ההחלטה החדשה לתקופה של שנה בלבד "באופן שמבטא את האיזון שערך המחוקק בין מטרותיו הסוציאליות של החוק, מחד גיסא, לבין מסגרת תקציבית נתונה, מאידך גיסא; ולא ניתן לחרוג מכך". עוד הוסבר, כי טענתו החלופית של המבקש, שלפיה שגתה ועדת הערעורים בהחלטתה שלא להחיל את סעיף 18(ו) לחוק הנכים, מתמקדת בשאלה עובדתית: האם מפאת מחלתו לא היה מסוגל המבקש להגיש תביעה כאמור, ואולם סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע כי ניתן לערער לבית המשפט המחוזי אך על שאלה משפטית. יתר על כן, המבקש לא הביא כל תימוכין לטענה כי נבצר ממנו לפנות למשיב בעבר פעם נוספת, ומכל מקום, מכתבי הטענות עולה כי שהה מרבית הזמן בחו"ל.

הבקשה