רע"א 27594-04-14 י' נ' בי.ג'י.אלפא בע"מ

1.מונחת לפני בקשתו של המבקש לפטור מהפקדת ערבון.

2.הבקשה עניינה בערבון שנקבע בבקשת רשות ערעור, אשר הגיש המבקש על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב –יפו (כב' השופטת הדס פלד) מיום 19.03.2014 (ת"א 8758-03-11), בה נדחתה טענת ההתיישנות שהעלה ונקבע כי ישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ (להלן: "ההחלטה").

3.לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה לתגובה, לתשובה לה, להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית

4.הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

5.על תכליתו של הערבון שב ועמד לאחרונה בית המשפט העליון (כב' השופטת ארבל) בענין רע"א 3088/13 אברהם פלקסר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ -

"מוסד העירבון נועד להבטיח את הוצאותיו של המשיב בהליך הערעור ומהווה חלק בלתי נפרד מהערעור עצמו.

זוהי מעין הגנה על בעל דין שזכה בדינו מפני ההשלכות הכלכליות הנובעות מקיומו של הליך משפטי נוסף (למשל, רע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה)"

תוך התייחסות למלאכת שקלול האינטרסים הנוגדים, להם יידרש בית המשפט בהכריעו בבקשה לפטור מערער מהפקדת ערבון - זכות הערעור המעוגנת בהוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה (כביטוי לזכות הגישה לערכאות) ומנגד הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל הדין שכנגד, אם הערעור כנגדו ידחה -