רע"א 27102-06-16 שטרנברג נ' נעימי

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט השלום מיום 2.6.2016 בתא"ח 43493-03-16, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, שבו התקבלה תביעת המשיב לפינוי המבקש ממושכר המשמש למגורי המבקש ומשפחתו.

כידוע, עיכוב ביצוע פסק דין יינתן אך במקרים חריגים כאשר סיכויי הערעור טובים וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש [ע"א 6333/10 אחוזת בני אפריים מרקוביץ חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ סניף נתניה, מיום 18.10.2010]. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה וביתר הבקשות והתגובות הנלוות כמו גם בפסק דינו של בית משפט קמא, אני סבור, שמבחנים אלו אינם מתקיימים.

בנוגע לסיכויי הערעור, המבקש סומך את ערעורו על טענת היעדר יריבות וכן טענה לזכות קיזוז. טענות אלו נבחנו לעומקן על ידי בית המשפט קמא שמצא לדחותן במסגרת פסק הדין. מעבר לטענות אלו, לא הצביע המבקש על טענת הגנה אחרת לגופה של התביעה לפינוי המושכר.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במסקנות עובדתיות של הערכאה הדיונית. משנה תוקף מקבלים הדברים בנסיבות דנן ולאחר שמצאה כב' השופטת לימור ביבי לציין בפסק הדין:

"יש ממש בטענה ולפיה טענותיו של הנתבע הינן טענות בעל פה כנגד מסמכים כתובים... יחד עם זאת, בנושא זה, אינני מוצאת לקבוע מסמרות וזאת בהינתן שממילא הנני סבורה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע".

ובהמשך:

"התשתית הראייתית הלקויה כפי שהוצגה ע"י הנתבע, מלבד המשמעות אשר ניתן ללמוד ממנה על כך שהנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו, יש בה כדי ללמד גם חזקה ראייתית שלילית וזאת לאור מחדלו של הנתבע מצירוף ראיות אשר לכאורה הינן תחת ידו."

באשר למאזן הנוחות, המבקש מציין את הקושי שבמציאת מקום מגורים חלופי לו ולבני משפחתו, אשר "עלולים למצוא עצמם מושלכים אל הרחוב". עם כל הצער, בנסיבות העניין, אין בטענות אלה כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה.

אין לאפשר מצב של המשך תפיסת חזקה במושכר שאינה כדין, תוך גרימת נזקים ממשיים למשכיר וללא תשלום דמי שכירות החל מינואר 2016 (סעיף 6 לפסק הדין בבית משפט קמא). זאת, אף כאשר מדובר בדירת מגורים.

פסק הדין המורה לפנות את המושכר ניתן כבר ביום 29.5.2016, ומאז ניתנו החלטות שונות הדוחות את מועד הפינוי. פרק הזמן שחלף מאז החלה התובענה ובפרט לאחר מתן פסק הדין, נתן בידי המבקש די זמן כדי לנסות ולמצוא תחליף מגורים הולם. יתרה מכך, המבקש קיבל ארכה שבמהלכה היה יכול להיערך לפינוי, כפי שנקבע בהחלטת כב' השופטת לימור ביבי מיום 2.6.2016, ש"במסגרת פסק הדין נקבע להלכה ולמעשה מנגנון עיכוב הליכים בדמות אפשרות להישאר בנכס במשך 30 יום נוספים תוך תשלום מלוא חוב השכירות."

בנוסף יצויין, שהמושכר שהוא בית קרקע המתפרש על 350 מ"ר ושטח של 2 דונם. עובדה זו צריכה להילקח בחשבון כאשר מתייחסים לקושי המבקש למצוא מקום מגורים חלופי. בנסיבות אלו קשה לקבל את ניסיונותיו של המבקש להצטייר כאדם הנמצא במצוקה של מציאת דיור חלופי.

מכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות לערער נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.