רע"א 26864-10-16 טימור נ' כהן ואח'

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת רחל ערקובי) מיום 15/9/16 בת.א. 26085-05-14 ולפיה התקבלה בקשת המשיב – התובע לצירוף ראיה, וזאת לאחר שכבר כל הצדדים הגישו ראיותיהם.

2.עניינינו בתביעה על סך 1,000,000 ₪ שהגיש המשיב בחודש מאי 2014 נגד המבקש ונגד "המשיבה הפורמלית"; בגין עוולות שלטענתו הובילו לפגיעה בשמו הטוב ובהשתכרותו.

3.בהחלטת בית משפט קמא מיום 17/9/15 נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים.

התובע הגיש תצהיריו ולאחר מכן בחודש אפריל 2016 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית וכן חוות דעת של ד"ר ענת פלג.

המשיבה הפורמלית הגישה אף היא תצהיר וחוות דעת מומחה של פרופ' רפי מן.

ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 15/9/16.

4.ביום 2/9/16 הגיש ב"כ המשיב – התובע "בקשה מכוח סעיף 129 לתקסד"א והודעה לבית המשפט" (בקשה מס' 62).

הבקשה הוגשה לאחר שחוות דעת של מר מתי גולן הוגשה לתיק ביום 31/8/16.

נטען, כי בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 17/5/16 ולאחר שהנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם בכל הנוגע לשאלות מעולם העיתונות, הציע בית משפט גם לתובע להגיש חוות דעת מטעמו, והוא אכן החליט להגיש חוות דעת מתאימה לאחר שהצליח לאתר מומחה – מר מתי גולן.

נטען כי צירוף חוות הדעת לא ייצר הכבדה ניכרת, שכן עסקינן במענה לשאלות שהועלו בידי הנתבעים ומשיקולי צדק ויעילות יש להתיר צירוף חוות הדעת.