רע"א 2650-11-16 לב נ' עמר

זוהי בקשה למתן פטור מתשלום אגרת ביהמ"ש לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות").

טענת המבקש:

המבקש טוען כי אינו יכול לשאת בתשלום האגרה בשל מצבו הכלכלי הרעוע ובכלל זה:

המבקש מבהיר כי הוא עצמאי ואין בידיו הצהרת הון ואין דוח עוסק פטור; כי אין על שמו קופות גמל או קופות חסכון כלשהן; אין לו רכוש כלשהו פרט למקרר ולמיטה; המבקש אינו בקשר עם הוריו כך לטענתו; המבקש חייב כספים בהוצאה לפועל בסכום של כ- 100,000 ₪ ובנוסף נטל הלוואות שונות אותן מחזיר לבנקים ומבהיר כי חשבונו מעוקל.

טענות היועץ המשפטי לממשלה:

עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי יש לדחות את הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, ולחייב את המבקש לשלם את האגרה הנדרשת בגין הודעת הערעור. גורס היועמ"ש כי ההליך נעדר עילה וכי המבקש לא המציא את האסמכתאות המתאימות כנדרש ממנו והן: לא צירף הצהרת הון למרות שהצהיר כי הוא עצמאי; טען כי מתגורר בשכירות ולא צירף הסכם שכירות.

עוד טוען היועמ"ש כי המסמכים שהגיש המבקש אינם תומכים בטענתו לחיסרון כיס או בטענה לחוסר יכולת כלכלית לשלם אגרת ביהמ"ש אלא מעידים כי המבקש משך כספים רבים בסכום של כ-32,000 ₪ בתקופה קצרה; המבקש מחזיק כרטיסי אשראי ולא צירף פירוט מתאים מחברות האשראי; למבקש יש "פקדון" אשר לא ברור האם ניסה להיפרע ממנו או לא; המבקש הגיש את דוח הנוכחות של אביו בעבודה וזאת חרף הצהרתו כי אינו בקשר עם אביו.

בנוסף גורס היועמ"ש כי בנסיבות המקרה סיכויי הערעור נמוכים היות והמבקש "משיג על החלטה שקיבלה את בקשתו לביטול פסק דין אך חייבה אותו בהוצאות. הלכה כי ערכאת הערעור תמנע ככלל מהתערבות בסוגייה מסוג זו, השמורה להתרשמותה של הערכאה המבררת". (ראה: סעיף 10 לתגובת ב"כ היועמ"ש).

טענות המשיב: