רע"א 2639-14 עו"ד ברימר (נאמן) ואח' נ' עטר ואח'

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) בהפ"ב 48951-12-13 מיום 30.3.2014, במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשתם של מאיר עטר ו-357 אחרים (להלן: המשיבים) למנות בורר על מנת שיכריע בסכסוך שהתעורר בסוגיית מכר מניותיהם של המשיבים בנצבא חברה להתנחלות בע"מ (להלן: נצבא בע"מ) לחברת איירפורט סיטי בע"מ (להלן: איירפורט סיטי).

רקע והליכים קודמים    

1. ביום 8.6.2006 נחתם הסכם משולש בין נצבא בע"מ לבין איירפורט סיטי ומשגב חברה להשקעות בע"מ (להלן: משגב בע"מ). במסגרת ההסכם, הוקנתה לאיירפורט סיטי אופציית PUT לרכישת מניותיהם של כל בעלי המניות הבודדים בנצבא בע"מ אשר יבקשו למכור לה את מניותיהם. יצוין כי במועד חתימת ההסכם המשולש היו בנצבא בע"מ כ-4200 בעלי מניות בודדים, כאשר 358 מתוכם הם המשיבים דנן. עוד על פי ההסכם, התחייבה איירפורט סיטי לשלם את התמורה בגין כלל המניות לידי "הנאמן להצעת הרכש", עליו הוטל לרכז את כלל הבקשות של בעלי המניות הבודדים שביקשו למכור את מניותיהם לאיירפורט סיטי. הצדדים להסכם קבעו כי יועצה המשפטי של נצבא בע"מ, עו"ד אורי ברימר (להלן: עו"ד ברימר), ישמש כנאמן להצעת הרכש, וזאת באמצעות חברת א. ברימר ושות' נאמנות בע"מ (להלן: חברת הנאמנות; להלן ביחד: הנאמן). ביום 28.8.2006 נחתם הסכם נאמנות בין נצבא בע"מ לבין חברת הנאמנות. יודגש כי בסעיף 10.1 להסכם הנאמנות נקבע כי סיום הנאמנות מותנה באישור בית המשפט. עוד יוער כי בעוד שההסכם המשולש כלל תניית בוררות, הסכם הנאמנות לא כלל תנייה שכזו.
2. ביום 8.1.2014, בעקבות סכסוך שפרץ סביב סוגיית התמורה שמגיעה להם, לטענתם, מכוח מכירת מניותיהם בהתאם להוראות ההסכם המשולש, הגישו המשיבים בקשה מתוקנת למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. במסגרת בקשת המינוי טענו המשיבים כי הם אמנם אינם צד ישיר להסכם המשולש – בו נכללה תניית הבוררות – אך הם עדיין זכאים לדרוש מינוי בורר בהיותם מוטבים על פי ההסכם המשולש, שהוא לפי לשונו ומהותו חוזה לטובת צד שלישי. עוד נטען כי על אף שהנאמן אינו צד להסכם המשולש, עדיין יש מקום לכפות עליו את הבוררות מכוח החריגים שנקבעו בפסיקה.
3. בהחלטתו מיום 30.3.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים וקבע כי הנאמן כבול בסעיף הבוררות שבהסכם המשולש. בפתח דבריו בחן בית המשפט את מעמדם של המשיבים לאור הלכת מעגלי ההרחבה שנקבעה בעניין רע"א 3925/12 רונן נ' עו"ד כהן (17.6.2013) (להלן: עניין רונן). בהחלטתו, עמד בית המשפט על כך שבמועד חתימת ההסכם החזיקו המשיבים בכ-63% ממניותיה של נצבא בע"מ, וכי בטרם נכרת ההסכם המשולש, התקיימה אסיפה כללית של נצבא בע"מ במהלכה נתנו 90% מבעלי המניות הבודדים שהשתתפו באסיפה את הסכמתם להסכם. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, יש לומר כי בעלי המניות הבודדים הם למעשה הדמות המרכזית בהסכם, עד כדי שניתן לומר כי הם "נושא ההתקשרות" ומהווים "צד שקוף" להסכם. בית המשפט הוסיף וקבע כי מכוח היותם של המשיבים מוטבים בחוזה לטובת צד שלישי, קמה זכותם לדרוש את ביצועו של ההסכם המשולש בהסתמך על סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). הזכות לדרוש את אכיפת ההסכם, כך קבע בית המשפט, כוללת ממילא גם את הזכות להסתמך על תניית הבוררות הכלולה בו. זאת ועוד, מכיוון שבעלי המניות הבודדים החזיקו ערב ההסכם ברוב מניותיה של נצבא בע"מ, הם נכללים במעגל ההרחבה השלישי שנקבע בעניין רונן. אשר לטענת הנאמן כי אינו צד להסכם המשולש וכי אין לו יריבות עם המשיבים; בית המשפט דחה טענה זו תוך הפניה לסעיף 14 להסכם המשולש, אשר כופה על המשיבים לפנות ישירות לנאמן (ולא לאיירפורט סיטי או לנצבא בע"מ) על מנת לממש את זכויותיהם. לאור סעיף זה, כך נקבע, המסקנה היא כי הנאמן הינו "צד נדרש". לא זאת אף זאת, בשים לב לתפקידו בכל הקשור להוצאת ההסכם לפועל, קבע בית המשפט כי יש לראות בנאמן כ"זרוע הארוכה" של איירפורט סיטי ואף כחליף שלה, ולא כמתווך גרידא. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת הנאמן לפיה העובדה שהסכם הנאמנות אינו כולל תניית בוררות מהווה הסדר שלילי לעניין זה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

4. הנאמן מתייחס בבקשתו לשלושה מהנימוקים שעליהם התבסס בית המשפט המחוזי. אשר לנימוק "הזרוע הארוכה"; לטענת הנאמן, יש להבחין בין שליחות – הכוללת כוח ייצוג – לבין נאמנות, שאינה כוללת כוח שכזה. מכיוון שנאמנות אינה כוללת כוח ייצוג, הרי שלטענת הנאמן אין לראות בו כ"זרוע הארוכה" של מי מהצדדים. יתרה מזאת, נטען כי אין לראות בנאמן כ"חליף" של איירפורט סיטי, ושגם אם יוצאים מנקודת הנחה שאכן מדובר בחליף, כבר נקבע בפסיקה כי יש להרחיב בוררות על חליף רק במקרים שבהם אותו חליף בא בנעליו של הצד הישיר להסכם. עוד נטען בהקשר הזה כי לא היה מקום לקביעה כי חיובה של איירפורט סיטי כלפי המשיבים הומחה לנאמן. אשר לנימוק לפיו הנאמן הינו "צד דרוש"; לטענת הנאמן, משהודיע כי הוא אינו מחזיק בעמדה משלו בכל הנוגע למחלוקת בין הצדדים וכי יפעל על פי כל הכרעה שיפוטית שתתקבל, אין הצדקה לסיווג הנאמן כצד נדרש להכרעה בסכסוך. אשר לנימוק לפיו ההסכם המשולש והסכם הנאמנות הם למעשה "מקשה אחת"; לטענת הנאמן, בהיעדר הסכמה מפורשת בהסכם הנאמנות, אין להחיל עליו את תניית הבוררות הכלולה בהסכם המשולש – הסכם שכזכור כלל לא היה צד לו.
5. המשיבים – באמצעות בא כוחם, עו"ד צחי הורוביץ – טוענים כי עו"ד ברימר נתן את הסכמתו לשמש כנאמן כבר בהסכם המשולש, במסגרתו נקבע כי איירפורט סיטי תפקיד בידיו את כספי התמורה בעד מניות נצבא בע"מ. עוד נטען כי עו"ד ברימר עצמו אינו מכחיש כי פעל על פי ההסכם המשולש ובהתאם להוראותיו. כמו כן טוענים המשיבים כי איירפורט סיטי כלל לא היתה צד להסכם הנאמנות, ומכאן ניתן ללמוד שההסכם התקף ביחסים שבינה לבין הנאמן הינו ההסכם המשולש. אשר על כן, יש לראותו כמי שנכנס לגדרי מעגל ההרחבה הראשון שנקבע בעניין רונן. כמו כן טוענים המשיבים כי נוכח הקשר ההדוק בין עו"ד ברימר לבין נצבא בע"מ ומשגב בע"מ ובהתחשב בקרבת העניין שיש לו להסכם המשולש, מתחייבת המסקנה כי הוא נכנס גם לגדרו של מעגל ההרחבה השלישי. בנוסף נטען כי הנאמן לא העביר למשיבים את הדו"חות השנתיים המבוקרים של הנאמנות, דבר שחייב את המשיבים לכלול בתביעתם סעד של מתן חשבונות, מה שהופך את הנאמן לצד דרוש בבוררות. מסקנה זו מתחייבת לטענת המשיבים גם מכך שחלק ניכר מטענותיהם מופנות במישרין כלפי עו"ד ברימר, ובכללן טענות בדבר הטעיה, הסתרה, אי דיווח ואי תשלום.
6. איירפורט סיטי, נצבא בע"מ ומשגב בע"מ – באמצעות בא כוחן, עו"ד דב פישלר – טוענות כי הן סוברות עתה, כפי שסברו תמיד, כי אין מקום לקיומו של הליך בוררות. לטענתן, ככל שלמשיבים טענות המופנות ישירות כנגד עו"ד ברימר, מן הראוי שיגישו את תביעתם לבית המשפט המוסמך.
7. למען שלמות התמונה ראוי לציין גם את שלושת אלו: ראשית, בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגיש הנאמן בקשה לעיכוב ביצוע החלטה על מינוי בורר עד להכרעה בבקשה; שנית, הנאמן מבקש להגיש ראייה חדשה המראה לשיטתו שקבוצה גדולה של בעלי מניות לשעבר בנצבא בע"מ סבורה כי ההליכים כלפי הנאמן אמורים להתנהל בבית משפט ולא בבוררות; ושלישית, ביום 12.4.2015 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור סיום הנאמנות ולמתן הוראות.