הפניקס חברה לביטוח בעמ נ' פלונית

1.המשיבה תובעת את המבקשת בבית משפט השלום לנזקי גוף בעילת פלת"ד.

על פי הנטען בתביעה, היא נסעה ברכבת ביום 21/5/14 לצורכי עבודתה, ועקב בלימת פתע נפלה ונחבלה.

תביעתה מהמל"ל להכיר בתאונה כתאונת עבודה התקבלה והוועדה הרפואית קבעה לה נכות צמיתה (5% נוירולוגית ו-10% אורטופדית).

המבקשת 1 (חברת הביטוח) ביקשה את בית משפט השלום להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית.

לטענתה, לא עמדו בפני הוועדה מלוא המסמכים הרפואיים של המשיבה. מסמכים אלה, לטענתה, היה בהם לשלול הקשר הסיבתי (כולו או חלקו) של התאונה לנכויותיה.

המבקשת הוסיפה בשולי בקשתה כי "ככל שביהמ"ש יסבור כי אין מקום להתיר הבאת ראיות לסתור, הרי יש מקום למנות מומחים על מנת לקבוע את נכותה של התובעת שלא כתוצאה מהתאונה, שכן די בעולה מהתיעוד המצורף כדי לקיים את ראשית הראיה הדרושה לכך".

2.ביום 13/1/16 דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת א. סנדלר איתן) את הבקשה להתרת הבאת ראיות לסתור. זאת נוכח הקביעה כי בפני הוועדה הרפואית עמדו המסמכים הרפואיים מתיק קופ"ח של המשיבה ובהם תיעוד עברה הרפואי, והעניין לא בא בגדר החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור (להלן – ההחלטה הראשונה).

בית המשפט קמא הורה למבקשת (ביום 20/1/16) להגיש אסמכתאותיה לבקשתה החלופית (המצוטטת לעיל) למינוי מומחים רפואיים.

בהחלטה מפורטת מיום 13/3/16 דחה בית המשפט גם בקשה זו.

בבסיס ההחלטה הנימוק כי המדובר למעשה בבקשה המנסה לעקוף את "מכשול" אי התרת הבאת הראיות לסתור קביעות הוועדה הרפואית.

עוד נקבע כי התיעוד הרפואי שצורף לבקשה מלכתחילה – אינו עולה כשלעצמו כדי ראשית הראיה הנדרשת להצדקת מינוי מומחה רפואי (להלן – ההחלטה השניה).

3.בפני בקשת המבקשת לרשות ערעור על "ההחלטה השניה" (מיום 13/3/16) בה נדחתה בקשתה החלופית למינוי מומחים רפואיים.

יצויין כי המבקשת אינה משיגה ואינה מבקשת רשות לערער על ה"החלטה הראשונה" (מיום 13/1/16) בה נדחתה בקשתה להתיר הבאת ראיות לסתור קביעת הוועדה הרפואית.

לטענת המבקשת, מינוי מומחה רפואי יכול וייעשה גם לבקשת נתבעת בתיק פלת"ד – ולא רק לבקשת תובע. השיקולים לבחינת בקשה שכזו – אמורים להיות זהים בבקשת תובע ובבקשת נתבע. לטענתה, המסמכים מעברה הרפואי של המשיבה שצורפו על ידי המבקשת לבקשתה לבית המשפט קמא עולים כדי ראשית הראיה ברמה הנדרשת להצדקת מינוי המומחה הרפואי.