רע"א 24647-12-16 בן עמי נ' עירית תל-אביב-יפו

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס) מיום 20/11/16 בתא"ק 40127/97 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 10/11/1997.

2.פסק הדין ניתן לפני קצת פחות מ- 20 שנה בתובענה שהוגשה על ידי עיריית תל אביב נגד המבקש ונתבע נוסף על סך 41,245 ₪ בגין חוב ארנונה. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן פסק דין נגדו במעמד צד אחד.

3.הבקשה לביטול פסק דין:

א)הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 11/5/16.

בתצהיר התומך בבקשה נכתב כי המבקש מעולם לא קיבל במסירה כדין את כתב התביעה.

נטען, כי אישור המסירה מיום 31/7/97 אינו מראה על מסירה כדין, כיוון שהמסירה נעשתה במלון חוף הים באשקלון והוא "באותה עת" לא התגורר שם (מתוך סעיף 3 לתצהירו) ולא חתם על אישור המסירה.

נטען, כי גם אישור המסירה בתיק ההוצל"פ שנפתח לצורך ביצוע פסק הדין לא נמסר לידיו.

המבקש אישר כי ניתן נגדו צו כינוס במסגרת הליכי פשיטת רגל ביום 25/4/99 (תיק פש"ר 2440/99). הצו בוטל ביום 4/11/11, ולכן הגם שנחקר ביום 28/11/00 בלשכת ההוצל"פ (בתיק שנפתח לצורך ביצוע פסק הדין), אזי היה זה בעת היותו בהליכי פש"ר ואין לחקירה נפקות.

המבקש טען כי יש לבטל פסק הדין מחובת הצדק, ולחלופין מכוח שיקול דעת בית משפט.

בנוגע לעצם החבות:

נטען על ידו כי מעולם לא החזיק בנכס בגינו קיים חוב ארנונה ועל כן אינו חייב דבר לעיריית תל אביב (להלן: "העירייה"). ואם קיים חוב – הרי הוא התיישן.

כמו כן, טען כי אין לו כל קשר לחברה, שנטען כי זהו חובה, החל משנת 1993, וממילא מעולם לא החזיק בנכס באופן אישי.