רע"א 24278-12-17 רביבו נ' בנק הפועלים בע"מ

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה הדס שכטר - ישראלי) שניתנה ביום 19.11.17 במסגרת תא"ק 36733-02-16 (להלן: "ההחלטה").

2.המשיב הגיש, כנגד המבקש ונתבעים נוספים, תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של כ-243,000 ₪. בתביעה נטען, כי המבקש הינו בעל המניות וגם הערב לחובותיה של חברה בשם אנרגיה טובה 770 בע"מ (להלן: "החברה"), ואשר חייבת למשיב את הסכום הנתבע. משום העובדה שהמבקש חתום על ערבות אזי התביעה הוגשה גם כנגדו.

3.המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה למתן רשות להגן. בפני ביהמ"ש קמא המבקש טען, כי אביו, אשר היה באותם הזמנים מוגבל באמצעים, חבר למנהלת הסניף של המשיב כדי לבצע קנוניה. שניהם, כך נטען, יצרו למראית עין מצב לפיו המבקש הוא הבעלים והמנהל של החברה, כאשר בפועל המנהל הינו אביו. המבקש מודה כי חתם על מסמכים רבים, אך הדבר נעשה לבקשת אביו; הגם שבנסיבות, לגישת המבקש, המשיב נהג בחוסר תום לב משלא הסביר לו את תוכן המסמכים ונפקות החתימות.

4. בפני ביהמ"ש קמא התקיים דיון ולאחריו ניתנה ההחלטה שהינה מפורטת ומנומקת. ביהמ"ש קמא סקר בהחלטה את טענות המשיב שהובאו בכתב התביעה, עמד על האסמכתאות שהוגשו לעיונו ועל טענות הצדדים. בית המשפט קמא הבהיר, כי כפי הראיות שהוצגו לעיונו הסתבר כי המבקש חתם על מסמכים רבים, הן ליסוד החברה, לפתיחת חשבון הבנק ותנאים כלליים לניהולו ועוד מסמכים רבים ומגוונים. עוד הבהיר בית המשפט קמא, כי המשיב הגיש לעיונו אף פרוטוקול של החברה שאושר על ידי עורך דין ולפיו, המבקש חתם כבעל מניות ומנכ"ל מורשה מטעם החברה. עוד עלה מהראיות שהמשיב הציג בפני בית משפט קמא, כי קיימות אף פעולות בחשבון החברה שנעשו על ידי המבקש בעצמו כגון העברת כספים מחשבונו הפרטי לחשבון החברה.

5.מכל אלה, בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי טענות ההגנה עליהן סומך המשיב לקנוניה ולמרמה לא מתיישבת, לכאורה, עם המסמכים עליהם חתום המבקש עצמו. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, כי הגנתו של המבקש הינה רופפת לנוכח הראיות בהן עיין; החזקה כי החותם על המסמכים, כגון המבקש, מוחזק כמי שידע והבין את משמעות הכתוב; הנטלים הכבדים בהפרכת מסמכים אלה ובהוכחת טענות ההגנה.

6.למרות שזו הייתה מסקנתו של בית משפט קמא, וכדי לא לחסום את דרכו של המבקש, הוא כן נעתר לבקשה כפוף לכך שתופקד ערובה מתאימה. בית המשפט קמא בסוף החלטתו איזן בין כלל השיקולים ומצא כי בנסיבות האיזון הראוי מוביל לקבלת הבקשה תוך חיוב המבקש בהפקדת ערובה משמעותית בסך של 75,000 ₪.

7.עם החלטה זו המבקש לא השלים והוא כאמור הגיש את הבקשה שכעת מונחת בפניי. המבקש בבקשתו הדגיש, כי הוא חולק אך ורק לעניין חיובו להפקיד ערובה בסך של 75,000 ₪ כתנאי למתן רשות להגן. נטען כי בית משפט קמא נקלע לטעות, וכי הצבת תנאי זה בפועל חוסמת את דרכו בשים לב למצבו הכלכלי והיותו סטודנט לרפואה. בבקשתו המבקש הדגיש, כי בפועל תנאי זה מסכל את אפשרותו להתגונן בפני התביעה וחזר וסקר את טענות ההגנה עליהן הוא סומך, שלגישתו הינן בעלות סיכויים ממשיים בניגוד למסקנתו של בית משפט קמא.

8.המשיב הגיש תגובה מפורטת בגדרה סקר את הפסיקה הרלוונטית, חזר ועמד על החולשות ואי הדיוקים שבגרסת המבקש וסמך את ידיו על החלטתו של בית משפט קמא שלגישתו הינה החלטה נכונה, מדויקת ומתיישבת עם ההלכה.