רע"א 24104-06-16 ח'לאילה ואח' נ' ח'לאילה

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט אורי גולדקורן) מיום 7.6.16 הדוחה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני נגד המשיב. המשיב מתנגד לבקשה.

אציין, כי המבקשים טענו שבית המשפט ביטל צו מניעה זמני קודם. מעיון בתיק עולה, שבית המשפט לא ביטל צו מניעה זמני, אלא ביטל צו ארעי שניתן עד להחלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני.

הלכה ידועה ומושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים,  אלא במקרים חריגים (רע"א 8526/09 בניני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ, פסקה 23 (18.3.10); רע"א 3041/12 מגנזי תשתיות בע"מ נ' החברה הכלכלית לפיתוח בית אריה, (14.6.12); רע"א 6558/13 קראיס נ' דדון  (8.1.14); רע"א 3882/14 סאלם נ' ולכינסקי (5.6.2014); רע"א 2640/14 ד.א. מעלה הכרמל בע"מ נ' אסתר רמתי (16.6.14), ועוד). לאחר עיוןבבקשה, בתשובה ובמסמכים שצורפו על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה שאין זה המקרה החריג שבו יש להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בצו המניעה הזמני.

בית המשפט קמא צדק קביעותיו המשפטיות, אודות מקבילית הכוחות הכפולה הנחוצה לצורך הכרעה במאזן הנוחיות. גם אם ניתן לחלוק על הנחת בית המשפט קמא שיכול ופירוק השיתוף לא יעשה בעין, כאשר זו הדרך הראשית שיש ללכת בה לפירוק שיתוף, אין החלטתו מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

כאשר הבקשה תלויה בקביעת עובדות, אין לדחותה רק בשל כך. יש להבין את רע"א 7246/11 חיים לוי נ' קרסו מוטורוס כקובע ש"לא היה מקום לקביעותיו ההחלטיות של בית משפט קמא כבר בשלב מקדמי זה ובלא שמיעת ראיות"אבל אין מניעה שבית המשפט יקבע על פי ראיות קביעות עובדתיות הנכונות רק לגבי הצו הזמני. בפועל, ניתן לקבוע, לצורך הצו הזמני, כהנחת עבודה, איזה הסכם חלוקה ישקף את ההתנהגות של הצדדים קודם לאירועים שהביאו לבקשה לצו הזמני. בעוד המשיב מסתמך על שני תשריטים שאושרו בחתימת הבעלים של החלקה ושימשו בסיס למתן היתרי בניה, גם למי מהמבקשים, המבקשים מסתמכים על הסכם שנערך לטענתם בשנת 2000 (9 שנים לאחר חתימת הבעלים על תשריט החלוקה פעם ראשונה, ושנה לפני חתימתם על התשריט פעם שניה), בעל פה, שלא זכה לביטוי אלא בתשריט מודד, שהבעלים לא חתומים עליו. הערכאה הדיונית קבעה, כי לאור הקשיים הראייתים בשלב זה בקבלת גירסת המבקש לגבי תוקפו של ההסכם החלוקה, לא ניתן לקבוע כי הוכח לכאורה שהמשיב מפר את הסכם החלוקה. בקביעה זו אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

קביעה נוספת שקבעה הערכאה הדיונית היא שגם אם היה נקבע שהסכם החלוקה הוא כטענת המבקשים, לא נטען שהמשיב ביצוע פעולות בניה החורגות משטח המגרש שלו. המבקשים טענו בבקשה זו שהמשיב קיבל היתר להרחיב את מגרשו לצד המערבי ב- 2.4 מטר ולצד המזרחי ב- 3 מטר ובכך סיפח את דרך הגישה של מתקאל ומהצד המערבי סגר את דרך הגישה לביתו של ג'מיל. לצורך כך הסתמכו על תשריט נספח 11 (שלא ברור אם הוגש לבית המשפט קמא. אשר לדרך הגישה מהצד המזרחי, אפילו על ידי המבקשים נטען שהסכם החלוקה נתן למתקאל זכות מעבר בחלקו של המשיב. על כן, הבעלות שייכת למשיב, גם לפי ההסכם הנטען על ידי המבקשים ולמתקאל רק זכות מעבר. לא הוכח שהיתר הבניה, והבניה על פיו, פוגעים בזכות מעבר זו. אשר לצד המערבי, עולה מהתשריט נספח 11, שדרך הגישה לא נחסמה על ידי בניה שהותרה. כך עולה גם מהחלטת הועדת המרחבית לתכנון ולבניה מיום 18.1.16, ומהחלטת ועדת הערר.

על כן, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך 4,680 ₪. המזכירות תעביר למשיב סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר למבקשים את היתרה.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ו, 07 יולי 2016, בהעדר הצדדים.