רע"א 22946-07-15 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' בניני בר-אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ג. ארנברג) בתיק 28108-01-15 מיום 18.6.15 אשר דחתה את ערעור המבקשת על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל א. אבני בתיק הוצאה לפועל 03-18006-13-4 מיום 31.12.14. בהחלטתו דחה כב' הרשם את בקשת המבקשת לסגירת תיק ההוצאה לפועל בטענת פרעתי ונעתר לבקשת המשיבה למנוי כונס נכסים על זכויות החייבת (המבקשת).

תיק ההוצאה לפועל נפתח במסגרת בקשה שהגישה המשיבה למימוש משכון אשר נרשם על זכויות המבקשת בעשרה מגרשים בישוב ברקן. המשכון נרשם מכח הסכם הלוואה ושעבוד שבין המשיבה (המלווה) למבקשת (הלווה) מיום 9.11.2010.

2. בהחלטתו מיום 31.12.14 קבע כב' רשם ההוצאה לפועל כי אין מחלוקת שהמשכון נרשם אצל רשם המשכונות כדין ולא נטען כנגד תוקפו. עוד נאמר כי ככל שמדובר במימוש משכון סמכותו של ראש ההוצאה לפועל מצומצמת לגביית החוב מתוך הנכס הממושכן דווקא, שיקול דעתו מוגבל לעניין זה ואף סמכותו לעכב הליכים מוגבלת למצב בו מועלית טענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ומוכח לפניו פירעון מלא של החוב. בנסיבות התיק דנן משלא הצליחה המבקשת לקבל צו מניעה בהליכים שניהלה בבתי משפט, ואף נקבע כי המגרשים המשועבדים ישווקו על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, לא תוכל המבקשת לקבל סעד זה בדרכים עקיפות של פנייה אל הרשם שלא בדרך של טענת פירעון. עוד נאמר בהחלטה כי המבקשת לא טענה כנגד פירעון החוב, אלא העלתה טענות כנגד מהות המשכון, התועלת שתצמח ממנוי כונס נכסים וההשלכות של הליך זה. בנוסף נאמר בהחלטה כי מהחקירות עולה כי המבקשת פעלה לכאורה להברחת נכסים במכירת נכסים משועבדים וקבלת דמי המכר לחשבונה. באשר לזכויות נאמר כי למשיבה מושכנו הן זכויות המבקשת על פי ההסכם שלה עם ברקן והן הזכות למכור את המגרשים המשועבדים לצדדי ג', כי אין המדובר בהתחייבות למשכן זכות עתידית וכי לא הוכח שמדובר בזכות שאינה עבירה.

3. בהחלטתו של כב' השופט ארנברג נאמר כי החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מפורטת, מנומקת ומבוססת בין היתר על חקירות שנערכו בפניו ועל החלטות בית המשפט שדן בבקשה למתן צו מניעה כנגד מימוש המשכנתא ואשר קבע כי המגרשים ישווקו לפי החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל. עוד נאמר בהחלטה כי מה שמושכן הן זכויות המבקשת במגרשים, ומדובר בזכות קיימת כעולה מהעובדה שהמבקשת מכרה חלק מהמגרשים וקיבלה תמורה עבורם. כב' השופט ארנברג מציין כי לטעמו משכון נכס להבטחת החזר הלוואה מונע מאוחר יותר מהממשכן לטעון שהנכס אינו ניתן למשכון בין משום שאין לממשכן זכויות או שמדובר בזכות לא עבירה או כל סיבה אחרת שהיתה ידועה לממשכן בעת יצירת הזכות. על פי ההחלטה ברור מהחקירות שרק חלק קטן מהחוב נפרע ולפיכך אין המדובר בטענת פרעתי. לבסוף נאמר בהחלטה כי כמובן ניתנות למימוש רק זכויות המבקשת בנכסים המשועבדים ולא מעבר לכך וככל שתסבור המבקשת בעתיד כי מממשים זכויות מעבר לאלו ששועבדו תהא זכאית לפנות לראש ההוצאה לפועל שבמסגרת תפקידו מפקח גם על כונס הנכסים שהוא ממנה.

4. בבקשת רשות הערעור נטען כי הערעור בבית משפט קמא הוגש ממספר טעמים: ראשית, טענת המבקשת כי מנוי כונס הנכסים נעשה ביחס לנכסים שאינם שייכים למבקשת ולא מושכנו על ידה; שנית, הטענה כי הכונס שמונה הינו כונס מפעיל שאין בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל למנות; שלישית, הטענה כי לא נערך דיון בטענות המבקשת ולפיהן מדובר בהתחייבות למשכן זכות כספית עתידית וכן בזכות שאינה עבירה ולפיכך אינה ניתנת למימוש.

לטענת המבקשת התעלם בית המשפט מכך שלא נידונו ולא הוכרעו על ידי הרשם חלק ניכר מטענות המבקשת האמורות.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות.

"ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום שניתן, מצדו, על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הוא בגדר "גלגול שלישי" של ההליך. כידוע, על פי הילכת בית משפט זה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ. מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), רשות ערעור כשמדובר ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שמדובר בסוגיה שיש לה היבטים כללים מעבר לעניינם של בעלי הדין עצמם..." רע"א 5797/14 יוסף דוד נ. אליצור אהרון, פיסקה 12).

הבקשה הנוכחית אינה מעוררת סוגיות כאמור.