רע"א 22769-06-14 ג' נ' א'

מבוא

1.בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה, כב' השופטת רקפת סגל מוהר מיום 8.6.2014 בתיק ה"ט 53540-05-14. בהחלטה נתנה כב' השופטת קמא, לבקשת המשיב, צו על פי חוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב – 2001 (להלן: "החוק") נגד המבקש.

2.המשיב טען כי המבקש נוהג להטרידו ואת בנו בשל חוב שלטענת המבקש הם או מי מהם חייבים לו. המשיב טען כי המבקש נוהג להתקשר אליו בשעות הלילה המאוחרות.

המבקש עצמו בדיון בבית המשפט קמא הודה בביצוע הנטען נגדו והודה כי התקשר למשיב כדי לגבות חוב ממנו בחצות, בחצות וחצי ואף בארבע לפנות בוקר. לטענת המבקש זוהי עבודתו ובבצעו אותה באופן שנעשה הוא אינו מפר כל חוק ופועל כשורה.

3.המבקש אינו משיג כנגד קביעת בית המשפט קמא לפיה הוא החליט במודע שלא לעשות שימוש בכלים העומדים לו על פי החוק לגביית חובו אלא החליט להציק למשיב עד שיישבר.

4.המבקש הגיש כנטען על ידו ערעור על החלטת בית המשפט קמא ואולם בשל בעיה פרוצדוראלית במזכירות סווג ההליך כבקשת רשות ערעור. לטעמי מדובר בטעות משום שהחלטת בית המשפט קמא סיימה ההליך והשגה על החלטה זו הינה בדרך של ערעור בזכות.

ראה לעניין זה:

בר"ע 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים, פסק דין מיום 10.8.2004 (סעיף 13 לפסק הדין).

אני מורה למזכירות להעביר העתק פסק דין זה ללשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט כדי לשוב ולבדוק הנוהל לעניין פתיחת תיקים שעניינים השגות על החלטות המסיימות הליך על פי החוק ותבדוק כל התכתובת בעניין משנשלחו על ידי מזכירות המדור הרלוונטי בבית המשפט המחוזי חיפה.

5.בהשגתו טוען המשיב רק כנגד העובדה כי לא ניתנה לו הזכות לחקור את המשיב ובכך נגזלה ממנו האפשרות להוכיח שאין אמת בדברי המשיב וכל מטרתו הינה להמנע מתשלום חובו.

לדעת המשיב עניין זה פוגם מהותית בהחלטת בית המשפט קמא ויש לבטלה רק מטעם זה. המבקש מסתמך בערעורו על פסק דינו של כב' השופט דנצינגר ברע"א 2327/11 מיום 28.4.2011.