רע"א 2175-01-16

1.החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

2.דומני שלאחר פירוט כל ההליכים שהיו עד עתה, יהא ברור לקוראיה של החלטה זו, מהי ההחלטה המתבקשת, באשר הגיון ההחלטה שעליה אחתום, טמון בגופה של השתלשלות העניינים עד עתה, ומדברים הדברים בעד עצמם.

א.ביום 30.11.2009 הוגשה תביעתם של המשיבים דנא לפינוי המערער מנכס המצוי ברחוב חגי 3 בירושלים ולתשלום דמי שימוש ראויים.

ב.בפסק דינו מיום 20.12.2012 פסק כבוד השופט שחם כי על המערער לסלק את ידו מתוספת הבנייה ולאטמה לא יאוחר מיום 1.6.2013; על המערער לסלק ידו מן המחסן בחצר ולהותירו פתוח, לא יאוחר מיום 1.1.2013; על המערער נאסר להקים את סוכתו, אותה הוא נהוג להקים, יותר מ – 7 ימים לפני חג הסוכות, ועליו לדאוג, לסיום הפירוק שלה לא יאוחר מ – 7 ימים לאחר סיום חג הסוכות; על המערער לשלם למשיבים סך של 32,970 ₪, זאת, בתשלומים; על המערער לשאת בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן עליו לשאת בסך של 5,000 ₪ - שכר טרחת עורך הדין.

ג.המערער לא השלים עם פסיקה זו, וערער לבית משפט זה (ע"א 58633-01-13). בפסק הדין מיום 3.6.2014 דחתה ערכאת הערעור את טענות המערער תוך שנקבע, כי – " לא זו בלבד שאין יסוד לערעור, אלא שנראה בעינינו כי על יסוד הממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית המשפט קמא, ניתן היה להורות על פינוי המערער מן הנכס כולו ולחייבו בדמי שימוש ראויים בסכום גבוה יותר מן הסכום בו חויב. בית משפט קמא עשה, אפוא, חסד עם המערער, משקיבל את התביעה אך באופן חלקי". עוד נקבע כי על המערער לסלק את ידו מהמחסן עד ליום 1.7.2014 וכי עד למועד זה עליו לשלם גם את חיוביו הכספיים כפי שנפסקו בבית המשפט קמא, ככל שאלה טרם שולמו על ידו. כן נפסק כי על המערער לשאת בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

ד.גם עם פסיקה זו לא השלים המערער והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון אשר נדחתה ביום 21.8.2014 – רע"א 4719/14. למעלה מן הצורך אף יצוין, כי בהחלטתו, קבע כבוד השופט א. רובינשטיין כי: "אף בנסיבות מצערות אלה [יש] להיאבק בבנייה בלתי חוקית המבטאת זלזול כלפי החוק... לכך מתווספת, כדברי בית המשפט המחוזי, התנהגות בלתי הוגנת של המבקש כלפי המשיבים, הבאה לידי ביטוי בהתנכרות כלפי חובותיו כדייר בנכס וברכוש שאינו שייך לו. ככל, העושה כבתוך שלו ברכוש הזולת אינו יכול לצפות לסיוע בית המשפט".

ה.ביום 6.5.2015 הגיש המערער לבית משפט השלום תביעה לביטול פסק הדין (הראשון), שהוגש במרמה. במקביל, אף הוגשה בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתה מיום 26.8.2015 הורתה כבוד הרשמת אב-גנים ויינשטין, שכסעד ביניים, עד למתן החלטה עניינית בבקשה, יעוכב ביצועו של פסק הדין.

ו. דיון בשאלת עיכוב הביצוע נערך בפני כבוד השופט בורשטיין, במעמד הצדדים, ביום 25.11.2015. בהחלטתו מיום 3.12.2015 דחה כבוד השופט את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ואולם, על מנת לאפשר למערער להיערך, נקבע כי סעד הביניים יבוטל ביום 16.12.2015 (ראה סעיף 9 להחלטתו). לא חלפו ימים רבים, וביום 17.12.2015 הגיש המערער "בקשה דחופה ביותר לעיון נוסף לעיכוב הביצוע". בהחלטתו המנומקת מיום 17.12.2015 דחה השופט בורשטיין את המבוקש והנה אנחנו כאן.

ראה החלטה זו, שגם בה מפרט בית המשפט את קורותיה של פרשה זו, והם רבים.