רע"א 21181-03-15

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (הרשם הבכיר ניר זיתוני) מיום 10.2.15, לפיה דחה את בקשת הרשות להתגונן בכל הנוגע לטענה שהסדר החוב נחתם תחת לחץ וכפיה ובנוגע לטענות בדבר הפעולות בחשבון עד ליום 31.12.13. המשיבה מתנגדת לבקשה.

כעולה מהמסמכים שצורפו, הסדר החוב כלל גם חתימה של המבקשים על ויתור על טענותיהם בדבר התנהלות החשבון עד 31.12.13, ולכן ככל שנדחית הטענה שההסדר נחתם תחת לחץ וכפיה, כך שההסדר תקף, יש לדחות גם את הטענות בדבר התנהלות החשבון. טענות אלה ישובו לדיון רק אם תתקבל הטענה שההסדר נחתם תחת לחץ וכפיה.

הסכם שנחתם תחת לחץ וכפיה אינה עושה אותו בטל מאליו. על כן, אין די בכך שבשלב בקשת רשות להתגונן אין מכריעים במהימנות טענות המבקשים שההסדר נחתם תחת לחץ וכפיה. לפי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. מבלי לעסוק בשאלה אם על פי טענות המבקשים הם היו נתונים ל"כוח או איום", אין ספק שהחוזה הגלום בהסדר החוב לא מתבטל מאליו, אלא יש רשות לבטלו, וזאת כאמור בסעיף 20 לאותו חוק, תוך זמן סביר לאחר שנודע לכפוי שפסקה הכפיה. על פי גירסת המבקשים, פסקה הכפיה עם חתימת ההסדר, כאשר הבנק המשיב ויתר על חלק נכבד מיתרת החוב ופרס את היתרה ל- 60 חודשים. כעולה מהראיות שהוצגו במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, ובמיוחד גירסת המבקש עצמו, הוא לא ביקש לבטל את הסדר החוב עקב הכפיה, אלא ביקש לקיימו. רק כאשר נכשל בקיום ההסדר, זמן רב מהסביר לאחר שפסקה הכפיה, טענו שההסדר נכפה עליו. גם כאשר פנו לפניות הציבור של המשיב ביום 23.1.14 לבדיקת התנהלות החשבון, לא טענו שההסדר נכפה עליהם ולא ביטלו אותו עקב כך. כפי שהסביר המבקש בחקירתו, לא שלח לבנק כל מכתב שההסכם בטל (עמ' 3), וזאת משום ש"אני התכוונתי לשלם בהתאם להסכם וגם שילמתי". למעשה הפעם הראשונה שבה טען טענות שניתן לראות בהן ביטול ההסדר היא בעת הגשת בקשה לרשות להתגונן, זמן רב לאחר הפסקת הכפיה.

על כן, אף לפי הכללים שלפיהם אין מכריעים במהימנות גירסת המבקשים בעת הדיון בבקשת רשות להתגונן, ועל פי גירסת המבקשים עצמם, בדין דחה הרשם המלומד את טענת המבקשים לביטול הסדר החוב עקב כפיה, שכן ההסדר לא בוטל תוך זמן סביר משפסקה הכפיה. החלטתו של הרשם המלומד לדחות חלק זה בבקשה לרשות להתגונן מוצדקת, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור עליה.

אני דוחה את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות ההליך בסך 4,720 ₪. המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך העירבון שהופקד ותחזיר את היתרה למבקשים.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ה, 20 יולי 2015, בהעדר הצדדים.