רע"א 20406-10-14 תל-אור ניהול ונכסים בע"מ נ' משחקי כדורת חיפה בע"מ ואח'

1.בפניי בקשתה של חברת תל-אור ניהול ונכסים בע"מ, (להלן: "המבקשת"), להבהרה/תיקון טעות סופר שנפלה בפסק הדין מיום 04/12/14 שקיבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת. במסגרת הבקשה להבהרת פסק הדין מבקשת המבקשת להורות למשיבים להשיב לידיה את הסכומים ששולמו על ידה במסגרת ההליכים שנדונו בפני בית משפט קמא, לרבות בפני כבוד רשמת ההוצל"פ.

2.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה בתיק רע"צ 26233-07-14 (כבוד השופטת מירב קלפנר נבון), שניתנה ביום 23.09.14, לפיה הורה בית משפט קמא על דחיית בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על החלטות כבוד רשמת ההוצל"פ מיכל ברלינר-לוי מיום 01.06.14; ומיום 06.07.14; בתיק הוצל"פ 02-48870-08-1 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), לפיהן הורתה הרשמת הנכבדה למערערת, להקדים ולהגיש תצהירים מטעמה באשר למועד פינוי הנכס נשוא תיק ההוצל"פ בטרם יוגשו תצהירי המשיבים.

3. לטענת המבקשת מעת שהערעור בגלגול שלישי התקבל, ברור, כי על המשיבים להשיב למבקשת את ששילמה בגין ההחלטות שבוטלו. בהקשר זה טענה המבקשת, כי בהתאם להחלטת כבוד רשמת ההוצל"פ מיום 06/07/14 שילמה המבקשת למשיבים סך של 2,500 ₪, כאשר התשלום בוצע בפועל ביום 07/08/14; בנוסף ובהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא מיום 23/09/14 שילמה המבקשת למשיבים סך של 3,000 ₪ אשר שולם בפועל ביום 01/10/14. כן נטען, כי ביום 14/07/14 נשאה המבקשת באגרת בקשת רשות הערעור לבית משפט קמא בסך של 415 ₪.

נטען, כי ביום 08/12/14 פנתה המבקשת למשיבים במכתב מפורט, במסגרתו נתבקשו המשיבים לשלם את שכר הטרחה אשר נפסק במסגרת פסק הדין מיום 04/12/14 וכן להשיב את הסכומים אשר שולמו על ידי המבקשת במסגרת ההליכים בפני בית משפט קמא בתוספת הצמדה וריבית על פי חוק. אולם, המשיבים מסרבים להכיר באמור בפסק הדין של בית המשפט כפסק דין המבטל את החלטת שתי הערכאות הקודמות וטוענים להעדר הוראה אופרטיבית להשבת ההוצאות שקיבלו לידיהם במסגרת ההחלטה ופסק הדין שבוטלו.

עוד טענה המבקשת, כי טענת המשיבים, כי הערעור התקבל בחלקו, כך שאין הם חייבים להחזיר את שכר הטרחה אשר נפסק על ידי בית משפט קמא, אינה רלוונטית בכל הנוגע לדיון בפני רשמת ההוצל"פ, שעה שהערעור בעניין זה התקבל במלואו. כן נטען, כי אי השבת הכספים ששולמו על ידי המבקשת יביא למצב אבסורדי לפיו המבקשת תישא בהוצאות ובשכר טרחה בגין ניהול הליכים אשר בסופו של יום הוכרעו לטובתה.

לנוכח האמור עותרת המבקשת להורות למשיבים על השבת הסכומים ששולמו על ידה במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני בית משפט קמא לרבות בפני כבוד רשמת ההוצל"פ תוך פסיקת הוצאות בגין הגשת בקשה זו.

4.המשיבים מתנגדים לבקשת המבקשת. לטענת המשיבים, בפסק הדין מיום 04/12/14 נקבע, כי הערעור מתקבל חלקית, שעה שהערעור ביחס לאופן הגשת הראיות התקבל ואילו הערעור ביחס להחלפת המותב נדחה. בהקשר זה נטען, כי אם יבוטלו ההוצאות שהושתו על המבקשת במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני בית משפט קמא הרי שלא תהיה כל משמעות לדחיית הערעור ביחס להחלפת המותב, וכך גם ביחס לאגרה שמבוקש להחזיר. בעניין זה הפנו המשיבים ל-ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, [פורסם בנבו], (22/01/09).

עוד טענו המשיבים, כי בית המשפט פסק לחובת המשיבים הוצאות ולא קבע כי עליהם להחזיר הוצאות שנפסקו לטובתם בהליכים קודמים, כך שאין מקום לדרוש זאת כעת.

לבסוף טענו המשיבים, כי תקיפת החלטה רגילה בעניין הוצאות צריכה להיעשות בדרך של ערעור ולא בדרך של בקשה לתיקון פסק דין מחמת השמטה. לנוכח האמור ביקשו המשיבים לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות הגשת התגובה.

5.בתשובתה לתגובת המשיבים, חזרה המבקשת על טענותיה כפי שבאו לידי ביטוי בבקשתה והוסיפה, כי המשיבים אף ממשיכים ועושים דין לעצמם כאשר את ההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין מיום 04/12/14 אינם טורחים לשלם. כן נטען, כי המשיבים מתנהלים בחוסר תום לב ואין כל היגיון ואף לא צידוק משפטי לטענותיהם.

נטען, כי בניגוד לטענת המבקשת , לא יכול להיות כל ספק כי בית המשפט ביטל באופן מלא ומוחלט את החלטתה של כבוד רשמת ההוצל"פ מיום 06/07/14 המורה על אופן סדר הבאת הראיות בלבד, שהיא נשוא בקשת רשות הערעור לבית משפט קמא ולבית משפט זה. נטען, כי לולא החלטה זו של כבוד רשמת ההוצל"פ כלל לא היה מוגש ערעור. כן נטען, כי בניגוד לטענת המשיבים, בקשה לשינוי מותב במהותה הינה בקשה המוגשת במסגרת כתב ערעור ואינה עומדת כערעור או בקשה בפני עצמה.

6.ביום 04/12/14 ניתן כאמור פסק דין בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת במסגרתו קיבלתי את ערעור המבקשת וביטלתי את החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 01/06/14 בדבר הגשת ראיות ראשיות בתצהירים תוך שקבעתי, כי החלטת כבוד הרשמת תשונה באופן שהמשיבים יקדימו להגיש תצהיריהם ביחס לסוגיית פינוי הנכס והמבקשת תגיש תצהיריה לאחר מכן. כפועל יוצא מן האמור, קבעתי עוד, כי המשיבים יפתחו בהבאת ראיותיהם בעניין מועד פינוי הנכס ולאחר מכן תפרוש המבקשת את ראיותיה. כן קבעתי בפסק הדין, כי המשיבים יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בגין בקשת רשות הערעור בסך של 3,000 ₪.

עם זאת בפסק הדין לא הייתה התייחסות מפורשת להוצאות שהוטלו על המבקשת במסגרת ההליכים שנדונו בפני בית משפט קמא, לרבות בפני כבוד רשמת ההוצל"פ, ומכאן בקשת המבקשת להבהרת/תיקון פסק הדין.

7.סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, (להלן: חוק בתי המשפט"), מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק דין או בהחלטה שנתן, וכך הוא קובע:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

8.הצדדים חלוקים כאמור בשאלה האם כפועל יוצא מפסק הדין שניתן על רקע בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת ואשר התקבל כאמור בחלקו, בכל הנוגע לסדר הבאת הראיות ונדחה בחלקו האחר בכל הנוגע לבקשת המבקשת להחלפת מותב, היה על המשיבים להשיב לידי המבקשת את הסכומים ששולמו על ידה בהתאם להחלטות בית משפט קמא וכבוד רשמת ההוצל"פ. על שאלה זו סבורני, כי יש להשיב בחיוב.

9.בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 (1978), דן בית המשפט בסוגי טעויות אותן ניתן לתקן במסגרת בקשה לתיקון פסק דין או החלטה שיפוטית על פי תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אותה החליף בהמשך סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט שמגר (כתוארו אז), אשר קבע כדלקמן:

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת".

10.על פי הפסיקה דברים אלה יפים אף בבואנו לפרש את סעיף 81 לחוק בתי המשפט. ראה: בר"מ 5720/07 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה, [פורסם בנבו], (05/08/17). יש לציין בהקשר זה, כי סמכות התיקון על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים שמהווים הלכה למעשה פסק דין חדש. ראה: ע"א 9085/00 אברהם נ' אחים שרבט חברה לבניין, פ"ד נז(5) 462 (2003).