הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מ'

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט א. צ'יזיק (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנה בת.א. 34140-06-15 ביום 19.4.16. בהחלטה נקבע שעובדות המקרה כפי שהוסכמו וסוכמו על ידי הצדדים מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

בכתב התביעה שהגיש המשיב לבימ"ש קמא טען כי ביום 22.4.13 או בסמוך לכך נפגע בתאונת דרכים בעת שעבד עם מלגזה. בזמן ריקון פח אשפה שהיה מחובר למלגזה ונפגע באצבע 4 יד ימין עקב השימוש בכוח המכני של המלגזה. המבקשת כפרה בהגנתה ובפני בימ"ש קמא בטענה שהיה שימוש בכוח מכני כלשהו עת נגרמה התאונה וטענה כי התאונה נגרמה כתוצאה מפעולה ידנית של המשיב ששחרר פין שהחזיק את מיכל האשפה וזה החליק ומחץ את אצבעו. על כן טענה המבקשת כי אין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. ביום 5.4.16 העיד המשיב בבימ"ש קמא, חזר על תיאור נסיבות התאונה ואישר את הגרסה המפורטת שמסר בטופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש למל"ל. מגרסת המשיב בתביעה שהוגשה למל"ל עלה כי ביום המקרה הרים פח אשפה על שיני מלגזה לגובה על מנת לרוקנו לפח גדול יותר, הפח לא נשפך ולכן עלה על שיני המלגזה שהיו מורמים לגובה, החזיק ביד אחת שן מלגזה ו"תוך כדי שחרור הפין נתפסה אצבע 4 ביד ימין בין המלגזה ובין הפח". הצדדים הגישו סיכומיהם בשאלה אם העובדות הנ"ל מהוות תאונת דרכים אם לאו.

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 19.4.16 כי בנסיבות המקרה חלה ההגדרה העיקרית הנוגעת ל"עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" ולכל הפחות חלה החזקה המרבה בדבר אירוע אשר אירע עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. נקבע כי מדובר היה בהגשמת מטרת השימוש במלגזה והיא הובלת מטענים, כאשר ריקונו של הפח היה באמצע הגשמת הפעולה התעבורתית, לא במסגרת פריקה וטעינה, אלא כחלק מהשימוש במלגזה להובלת פח פלסטיק לפח המרכזי, ובטרם הסתיים השימוש התעבורתי, כאשר השימוש התעבורתי המלא כלל גם את השבת הפח, לאחר ריקונו, למקומו. נקבע כי החזקה המרבה קובעת כי תאונת דרכים היא גם "מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו".

עוד קבע בימ"ש קמא כי אין מחלוקת שמתקיים קשר סיבתי עובדתי וכי לגישתו הקשר הסיבתי משפטי מתבטא בשילוב בין מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. מבחן הסיכון בוחן אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שניצול הכוח המכני יוצר ושבגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי. מבחן השכל הישר בוחן את מידת תרומתו של ניצול הכוח להתהוות התוצאה המזיקה. בימ"ש קמא קבע כי שני המבחנים התקיימו במקרה זה שכן לפי מבחן הסיכון הפח הורם כשהוא על המזלג וכשחזר אחורה נגרם האירוע התאונתי, מכאן כי בעת שאירעה התאונה מיקומו של הפח והיותו מונף אל על כאשר הוא גורם סיכון (ומחייב את ניסיון השחרור הידני) – מיקום זה נקבע כתוצאה משימוש בכוח המכני של המלגזה שבאמצעותה נוצר הסיכון. לגבי מבחן השכל הישר נקבע כי אלמלא נוצל הכוח המכני של המלגזה הפח לא היה מתרומם על המזלג ומוחץ את אצבע התובע (המשיב) ורוב הסיכויים כי התוצאה המזיקה לא הייתה מתרחשת.

על כן, קבע בימ"ש קמא כי במקרה זה אין ספק כי התאונה אירעה במהלך ניצול הכוח המכני וכתוצאה מכך - השימוש בכוח המכני התקיים עת הורמו שיני המלגזה עם מיכל הפלסטיק והוחזקו למעלה וגם שהפח חזר אחורה ומחץ אצבע התובע נוצל הכוח המכני של הרכב. לכן נקבע כי מדובר בתאונת דרכים על פי ההגדרה שבדין.

המבקשת טוענת כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו על שני נימוקיה. נטען כי בימ"ש קמא לא בחן כלל את ההגדרה הבסיסית המגדירה תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפלת"ד ואם היה בוחן אותה היה מוצא שבנסיבות המקרה לא נמצא כל שימוש מוכר בחוק ולכן לא מתקיימת ההגדרה הבסיסית. נטען כי אף המשיב לא טען בתביעתו כי מתקיימת ההגדרה הבסיסית אלא טען לניצול הכוח המכני. נטען כי בהעדר שימוש מוכר בחוק יש לבטל קביעת בימ"ש קמא. עוד נטען כי גם קביעתו של בימ"ש קמא לפיה המקרה חוסה תחת צל החזקה המרבה של ניצול כוח מכני מוטעית, שכן בימ"ש קמא התעלם מכך שבזמן התרחשות התאונה כלל לא הופעל כוח מכני מחד ומאידך השתחררות הפח הייתה תוצאה של פעולה ידנית – שחרור פין. נטען כי בימ"ש קמא התעלם מהספרות המשפטית והפסיקה לפיהן צריך להתקיים קשר סיבתי בין ניצול הכוח המכני לבין התאונה. נטען כי על פי העובדות שהוכחו בפני בימ"ש קמא השימוש בכוח המכני הסתיים עת הורם הפח מעלה. המשיב עלה על שיני המלגזה לאחר שהסתיים השימוש בכוח המכני. נטען כי התאונה נגרמה כתוצאה מפעולה ידנית ולא במהלך השימוש בכוח המכני. לכן נטען כי היה על בימ"ש קמא לשלול כל קשר בין הנזק ובין השימוש בכוח המכני בהעדר קשר סיבתי בין התאונה וניצול אותו כוח. עוד טוענת המבקשת כי מאחר ובימ"ש קמא פיצל את הדיון באופן שתוכרע תחילה השאלה אם עסקינן בתאונת דרכים, אין הצדקה להמתין למתן פסק דין סופי בתביעה כשהחלטה בבר"ע יכולה לסיים את המחלוקת בין הצדדים.

המשיב טוען כי המבקשת, אשר כלל לא חקרה את המשיב בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא על נסיבות קרות התאונ,ה כפי שהעיד, טועה ומטעה את ביהמ"ש לעניין נסיבות קרות התאונה. נטען כי המשיב העיד בבימ"ש קמא ולא נחקר על גרסתו העובדתית בדבר נסיבות אירוע תאונתו. משכך נטען כי יש לקבל את גרסתו במלואה לעניין נסיבות קרות התאונה. נטען כי העיד שניסה להגיע עם מלגזתו והפח הנייד הקטן אשר היה רתום למלגזתו ולרוקן את הפח לעבר פח אשפה גדול יותר. אך עקב העובדה שהפח הגדול היה מלא לא יכול היה לשפוך את הפח הקטן שהיה רתום למלגזתו וכך תמרן הלוך ושוב תוך הרמת שיני המלגזה לגבהים שונים עד שהגיע לגובה מסוים וביד אחת אחז בשן המלגזה ויד שניה אחז בידית שאיתה מבוצעת שפיכת האשפה ואז הפח חזר לאחור ומחץ את כף היד שלו עם שן המלגזה.

המשיב טוען כי מדובר באירוע של הובלת אשפה בשילוב של שימוש בכוח המכני של המלגזה ולכן מדובר בתאונת דרכים לכל דבר ועניין. נטען כי המלגזה הינה רכב מנועי דו תכליתי ובמועד התאונה שימשה למטרה תחבורתית (הובלת אשפה) ולחילופין היה שימוש בכוח המכני של המלגזה. נטען כי השימוש במלגזה הוא שתרם לתאונה והמלגזה לא שימשה "זירה" בלבד להתרחשות התאונה שכן השימוש במלגזה תרם באופן רלוונטי וממשי לקרות הנזק ומשכך יש לסווג את התאונה כתאונת דרכים ולחייב את המבקשת בהוצאות ההליך עד כה. נטען כי צדק בימ"ש קמא בניתוח סיווג התאונה כתאונת דרכים והמבקשת מטעה את ביהמ"ש עת היא מציינת כי בימ"ש קמא לא בחן כלל את סעיף חוק הפלת"ד.