רע"א 2028-09-13 . בעניין

עניינו של התיק שבכותרת הוא בבקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 17.6.13, שניתנה במסגרת תא"ק 701361/07.

מהותו של התיק המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה כספית בסדר דין מקוצר (על סך של כ- 360,000 ₪) שהגישה המבקשת נגד המשיבה, ביום 12.2.07, בגין חוב ארנונה. משלא הוגשה בקשת רשות להגן מצידה של המשיבה, ניתן לבקשת המבקשת ביום 1.6.07 פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה. כחמש וחצי שנים לאחר מכן, ביום 29.1.13, הגישה המשיבה אל בית משפט קמא "בקשה לביטול פסק דין". לאחר שהוגשה תגובת המבקשת לבקשת המשיבה, ותשובת המשיבה לתגובה, ניתנה ביום 17.6.13 החלטתו של בית משפט קמא, בזו הלשון:

"אם המבקשת [המשיבה דנן – א.ר.] תשלם את הוצאות המשיבה [המבקשת דנן – א.ר.] בסך 1,500 ₪ תוך 10 ימים, יבוטל פסק הדין והתיק יועבר על ידי המזכירות לחלוקה בהתאם לסדר. ב"כ הצדדים יודיעו מיד עם ביצוע התשלום".

על החלטה זו של בית משפט קמא משיגה המבקשת במסגרת התיק שבכותרת. בהחלטתי מיום 6.2.14 הוריתי למשיבה להשיב לבקשת רשות הערעור, והיא עשתה זאת. לאחר עיון בתשובה שהוגשה על ידי המשיבה, ביקשתי את המבקשת למסור את התייחסותה לטענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות על הסף וזאת לנוכח הוראת סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009.

ביום 29.6.14 הודיעה המבקשת, כי היא מבקשת למחוק את בקשת רשות הערעור, ללא צו להוצאות. נטען, כי על אף טענותיה של המבקשת, אשר פורטו בבקשת רשות הערעור, התקבלה החלטה במשרדי המבקשת ולפיה היא תסכים לקיומו של דיון לגופו של עניין בבית משפט קמא. המבקשת מציינת, כי היא עודנה סבורה שיש ממש בטענותיה, כפי שפורטו בבקשת רשות הערעור, ואולם לפנים משורת הדין, היא מבקשת למחוק את הבקשה ולקיים דיון לגופן של טענות הצדדים בבית משפט קמא.

המשיבה הגישה תגובה לבקשת המבקשת. במסגרת תגובה זו טוענת המשיבה, כי היא מסכימה לדחיית בקשת רשות הערעור, ואולם היא עותרת לחייב את המבקשת בהוצאות שנגרמו לה בעקבות הגשת הבקשה. לטענת המשיבה, לא הייתה כל הצדקה להגשת בקשת רשות הערעור, ומשכך – לשיטתה – יש מקום לפסוק לזכותה הוצאות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה שיש להורות על דחיית בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות. מבלי להכריע בשאלה הדיונית שעמדה על הפרק, אני סבור שלא ניתן לומר כי הגשת הבקשה למתן רשות לערער מצידה של המבקשת הייתה מחוסרת כל בסיס. זה הטעם לכך שמצאתי לנכון לבקש את תשובת המשיבה. במצב דברים זה אני סבור כי אין מקום לחייב את המבקשת בהוצאות משפט. עם זאת, שמורה למשיבה הזכות לטעון לעניין ההוצאות במסגרת ההליך שיתקיים בבית משפט קמא.

סיכומו של דבר – אני מורה על דחיית הבקשה שבכותרת ללא צו להוצאות. ככל שהופקד עירבון מטעם המבקשת, יש להשיבו לידיה.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.