רע"א 19638-06-16 סרטון נ' בדנני ואח'

הרקע לבקשה וטענות המבקש נגד הכרעות הערכאות דלמטה:

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן) שניתן ביום 23.5.16 במסגרת רע"צ 1960-02-16 (להלן: "בימ"ש קמא").

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

פסק הדין של בימ"ש קמא ניתן בבקשה למתן רשות ערעור אשר הוגשה על ידי המערער בעניין החלטת רשם ההוצאה לפועל שי גור אשר ניתנה ביום 23.1.16 במסגרת תיק הוצאה לפועל חיפה מס' 520804-03-15. המבקש חויב ביחד ולחוד עם חברת אי אפ סי בניין והשקעות בע"מ (להלן: "חברת הבניה") בפסק דין של בימ"ש השלום בחיפה ביום 10.5.15, לשפות את המשיבים בסך של 63,630 ₪ בתוספת הוצאות משפט בגין שכר טרחה וכיוצ"ב. המבקש הוא בעל עניין בחברת הבניה. על פסק דין זה הוגשו ערעורים לביהמ"ש המחוזי, שם ניתן פסק דין ביום 22.10.15 והוחלט לבטל את חיובו של המבקש ומאידך להשאיר את חיוב חברת הבניה על כנו (כבוד השופט יצחק כהן, סגן נשיא, במסגרת ע"א 17983-02-15 + ע"א 46737-02-15). בין לבין שולם סכום פסק הדין למשיבים ביום 10.6.15. המבקש, שהינו כאמור גם בעל עניין בחברת הבניה, טען כי התשלום בוצע על ידי חברה אחרת שבבעלותו והיא חברת אי.אף.סי. בע"מ, שלא הייתה חייבת על פי פסק הדין.

לאור זאת, לאחר מתן פסק הדין בערעור פנה ב"כ המבקש דאז לב"כ המשיבים וטען כי פסק הדין שולם בזמנו על ידי המבקש ישירות לחשבונו של ב"כ המשיבים וביקש ממנו להורות למרשיו להחזיר למבקש את הסך של 109,952.50 ₪ שהועבר על ידו ישירות לחשבון ב"כ המשיבים. בתשובה כתב ב"כ המשיבים שהינם דוחים על הסף את דרישת המבקש להחזרת הכספים שנפסקו לטובת המשיבים שכן המשיבים קיבלו את הסכום האמור בהתאם לפסק הדין שניתן והחיוב של חברת הבניה לא בוטל. יתרה מכך, נכתב כי התשלום בוצע על ידי חברת אי.אף.סי בע"מ כאשר המבקש הוא בעל המניות ומנהל בה ולא מדובר בחברה זרה שאין למבקש קשר אליה. לכן הדרישה להחזרת הכסף גובלת בחוסר תום לב. בתשובה השיב ב"כ המבקש דאז כי הסכום אכן הועבר על ידי חברת אי.אף.סי בע"מ עבור המבקש. מאידך חברת הבניה הינה אישיות משפטית נפרדת שלה לא בוצעה כל מסירה של אזהרת הוצל"פ לכן יש להחזיר את הכסף למבקש. ב"כ המשיבים חזר על העמדה כי החיוב כלפי חברת הבניה נותר עומד על כנו ולכן מאחר שהסכום שולם על ידי חברת אי.אף.סי בע"מ אין להורות על החזר כלשהו. במכתב תשובה נוסף כתב ב"כ המבקש דאז כי חברת אי.אף.סי בע"מ שילמה את הכספים כהלוואה שניתנה לבעלים ובעבורו, הלא הוא המבקש, ועל כן על המשיבים להחזיר את מלוא סכום פסק הדין ששולם בעבור מנהל חברת אי.אף.סי בע"מ.

משסירבו המשיבים להחזיר את הכספים הגיש המבקש בקשה להחייאת תיק ההוצאה לפועל ולחיוב הזוכה. כבוד הרשם גור בהחלטה מיום 9.1.16 החליט לדחות את הבקשה. בנימוקי הדחיה צוין כי הכספים שולמו על ידי חברת אי.אף.סי בע"מ. נפסק כי הנטל על הטוען שהכספים שולמו ונזקפו על חשבון המבקש הוא על הטוען, כאשר המבקש לא הצליח להרים את הנטל. עוד נפסק כי חזקה שכספים ששולמו על ידי חברה ששמה דומה לשם חברת הבניה נעשו עבורה. נקבע כי המבקש לא הביא שום אסמכתא לתמיכה בטענתו לפיה מדובר בהלוואה שהועמדה לו באופן אישי על ידי חברת אי.אף.סי בע"מ ולכן לא הצליח להרים את נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות הרובץ עליו. לכן נקבע כי החזקה שהכספים שולמו בשם חברת הבניה לא נסתרה. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה ביום 23.1.16.

בבקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, אשר הוגשה לבימ"ש קמא, קבע בימ"ש קמא כי בהתאם לסעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"), רשאי רשם ההוצאה לפועל, לאחר שבוטל פסק דין שביצועו התחיל או הושלם, לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק הדין, רשאי הוא לצוות על תיקון לפי השינוי.

כן ציין בימ"ש קמא כי ההלכה הפסוקה קבעה כי לחייב שבוטל פסק הדין כנגדו עומדת זכות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט לתבוע מהזוכה את השבת הכספים ששילם מכוח פסק הדין. לכן המסלול הקבוע בסעיף 18(א) לחוק אינו המסלול הבלעדי. אלא החייב שפסק הדין בוטל נגדו יכול להגיש גם תביעה אזרחית להשבה בעילה של עשיית עושר. כך מורה סעיף 18(ג) לחוק הקובע שאין באמור בסעיף זה משום לגרוע מכל סעד על פי דין אחר.

בימ"ש קמא החליט לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור אך לדחות את הערעור לגופו של עניין, אם כי לא מטעמיו של רשם ההוצאה לפועל.

בימ"ש קמא ציין כי המבקש וחברת הבניה נושאים בינם לבין עצמם בחיוב שהוטל עליהם בזמנו במסגרת פסק הדין בחלקים שווים. לכן בעת שסכום פסק הדין שולם הוא כיסה את חלקו וחלקה של חברת הבניה כאשר החלוקה ביניהם שווה בשווה. כעת משבוטל פסק הדין רק בחלקו של המבקש קבע בימ"ש קמא כי יש להפריד בין הדין החל על המבקש והדין החל על חברת הבניה. זאת בהנחה שהמבקש הוא ששילם את סכום פסק הדין במלואו. נקבע כי במקרה שהמבקש שילם הרי החלק ששולם בעבורו (מחצית) המשיבים התעשרו בחלק זה שלא כדין בהתאם לפסיקה ועליהם להשיב חלק זה למבקש. במקרה זה ניתן לתת צו על ידי רשם ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 18(א) לחוק להשבת המחצית. באשר לחלק ששולם בעבור חברת הבניה יש לראות במבקש כמי שפרע את חובו של חברו ותחולנה הוראות סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, כך שהזכות לתבוע שיפוי עוברת אליו. עם ביטול חיובו של המבקש בלבד והותרת החיוב של חברת הבניה על כנו לא ניתן לומר כי פירעון החוב בחלק זה היה שגוי או מוטעה או בוטל לכן אין עילה להורות למשיבים להשיב את הכספים בחלק ששולם עבור חברת הבניה. במקרה כזה בחלקה של חברת הבניה עומדת למבקש עילת תביעה כלפי חברת הבניה ונגדה בלבד. יהיה עליו להגיש תביעה אזרחית לבית המשפט ותביעה מסוג זה אינה נופלת לגדרי סעיף 18(א) לחוק ורשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לתת הוראות בהקשר זה.