רע"א 19611-06-15

עיינתי בבקשה שהונחה על שולחני היום בעקבות החלטתי מיום 11.7.15. עיינתי שנית בבקשה אותה מבקשים המבקשים לחדש. עיינתי בדיון שהתקיים ביום 16.7.15 בבית משפט קמא בבקשה לעיון מחדש בעניין צו המניעה הזמני, לרבות חקירת הנתבע 2 (המבקש 2 בבקשה) מר יוסף גרנות על ידי בית המשפט, טענות ב"כ הצדדים וההסכמות עליהן הוצהר בגדר הדיון; בהחלטת בית משפט קמא (כבוד השופטת שרביט) שניתנה מיד בסמוך לאחר מכן ובנימוקיה מדוע יש להותיר הסעד הזמני על כנו (בכפוף להגדלת סכום ההפקדה הכספית פי חמישה, מ-10000 ש"ח ל-50000 ש"ח).

שוכנעתי כי בית משפט קמא לא פרק מעל עצמו העול המוטל עליו אלא בחן בכובד ראש את כל הנתונים שהובאו לפניו, לרבות הקושי האיהרנטי הנובע מעצם הותרת סעד זמני על כנו לצד ההחלטה על עיכוב ההליך העיקרי בהחלטה שניתנה ביום 5.5.15 (מושא הבקשה דנא), והאיזון שמצא בית משפט קמא למצב זה בהגדלת הפיקדון הכספי.

המבקשים בבקשתם היום בחרו לחדש דווקא ההליך דנא והניחו לסעד הזמני "הפוגעני ביותר", בלשונם, הן בבקשתם מהיום, ובעיקר במהלך הדיון בבית משפט קמא (או לפחות לא הודיעו בבקשתם אחרת; ויודגש, כי אינני מביע דעה באשר לסיכויי קבלת בקשה שכזו אם בכלל תוגש).

משכך, ולאור המכלול האמור, בצירוף הכלל שאין זו דרכו של בית משפט שלערעור להתערב בשיקול דעתו של השופט על פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד לפניו, לא כל שכן שגם כאשר מתבקשת המסקנה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת (ואינני קובע זאת כאן), אין בכך עדיין כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, שהרי החלטת בית משפט קמא ניתנה במסגרת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת בכל הנוגע לסדרי הדיון – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות לערער על ההחלטה שניתנה ביום 5.5.15 – להידחות.

הבקשה נדחית אפוא, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לידי הצדדים.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.