רע"א 19487-06-15 אליאסקו אנרגיה בע"מ ואח' נ' עאלם

בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה, שניתנה במסגרת ת.א. 23404-05-15, לפיה נדחתה בקשתם של המבקשים למתן צו מניעה זמני ובוטלו הצווים הארעיים מיום 19.5.15 ו- 22.5.15. בית משפט קמא עיכב את ביצוע החלטתו עד ליום 11.6.15. כעת בפני בקשה למתן רשות ערעור וביחד עמה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה במסגרת הבקשה למתן רשות לערער.

מדובר במבקשים אשר הינם שוכרים תחנת דלק מאת המשיב (המשכיר). כאשר תקופת השכירות על פי הסכם השכירות של תחנת הדלק התקרבה לסיומה שיגר המשכיר לחברה השוכרת מכתב דרישה לפינוי המושכר. מנהל החברה "שלף" הסכם שכירות שלישי, מאוחר להסכמים הקודמים, וטען כי על פיו הוארכה תקופת השכירות וטרם הסתיימה. משכפר המשכיר בקיומו של ההסכם השלישי הגישו החברה ומנהלה תביעה לסעד הצהרתי בדבר תקפותו של ההסכם השלישי ובקשה לסעד זמני – נשוא החלטתו של בימ"ש השלום – שיחייב את המשכיר (המשיב) לפעול על פיו ולהימנע מפגיעה בזכויות השוכרת. המשכיר טען כי חתימתו על ההסכם המאוחר זויפה וכי על השוכרת לפנות את המושכר מאחר שעל פי שני ההסכמים הקודמים שנחתמו בין הצדדים הגיעה תקופת השכירות לקיצה.

בהחלטתו מיום 7.6.15 קבע בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אורי גולדקורן) כי המבקשים לא הוכיחו כי קיימים סיכויים לכאוריים להצלחת תביעתם. נקבע כי מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובתם. בימ"ש קמא ציין כי אמנם תוצאת דחיית הבקשה לסעד זמני עשויה להיות טרפודו של סעד האכיפה, במידה ובסופו של יום יוכיחו המבקשים את טענותיהם, אולם תרופתם הינה בסעד כספי. על כן, נקבע כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות ובוטלו הצווים הזמניים שניתנו.

על החלטה זו הוגשה, כאמור, בקשה למתן רשות ערעור, במסגרתה טוענים המבקשים כי בימ"ש קמא בחן את הראיות באופן שגוי והגיע למסקנה שגויה לגבי הראיות. נטען כי כאשר המבקשים הציגו הסכם חתום גם על ידי שני עדים ואף אחד משני העדים לא התייצב להעיד, יש מקום להגיע למסקנה כי מעמדם של המבקשים מבחינה ראייתית עדיף. המבקשים טוענים כי בניגוד לקביעתו של בימ"ש קמא, מדובר בצו מניעה שנועד לשמור על מצב קיים ואין מדובר בצו עשה זמני. עוד טוענים המבקשים כי בבחינת מאזן הנוחות ברור כי נזקו של המשיב עקב מתן הצו הוא נזק פשוט מבחינת חישוב (דמי שכירות) ואילו הנזק שעלולים המבקשים לסבול אם לא יינתן הצו הוא נזק מורכב (קהל לקוחות התחנה, התחייבויות כצרכנים וכספקים). נטען כי בימ"ש קמא לא נתן משקל מספיק לזכותו של צד להסכם לקיום ההסכם כלשונו וכי סעד הפיצוי איננו תחליף לקיום החוזה.

המשיב טוען כי בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי דין הצו הזמני להתבטל לאחר שסקר בהרחבה את ראיות הצדדים, תצהיריהם וגרסאות העדים שנחקרו במהלך הדיון שהתקיים בפניו ביום 26.5.15 ולאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים. נטען כי אין מקום להתערב בממצאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא וכי אין להתערב בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה בכל הנוגע למתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים במקרה דנן. כן נטען כי בימ"ש קמא קבע בצדק כי לאור מיקומה של תחנת הדלק הצמודה לביתו של המשיב מתקיים הרציונל לפיו בית המשפט לא יצווה על אכיפת התקשרות עסקית שהמשיב אינו חפץ בה. נטען כי בימ"ש קמא קבע בצדק כי נזקיו של המשיב כתוצאה ממתן סעד זמני עולים עשרות מונים על נזקיהם של המבקשים ומכל מקום נזקיהם של המבקשים ככל שייגרמו כאלה ניתנים לפיצוי כספי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שנטענו בעיקר לעניין הבקשה לעכב את ביצוע החלטת בית משפט קמא, ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מהטעם שלא נפל בהחלטת בימ"ש קמא מיום 7.6.15 פגם המצדיק התערבות.

החלטת בימ"ש השלום הינה החלטת ביניים לעניין סעד זמני. בעניינים כגון אלה אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור. ראו:

רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נ"ה(2) 307 (החלטה מיום 3.12.00);

רע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ (החלטה מיום 14.4.13);

רע"א 5289/14 אלון ארבוב נ' ארז דליות (החלטה מיום 11.8.14).

כמו כן, במקרה זה החלטת בימ"ש קמא ניתנה לאחר ניהול הליך, שמיעת עדויות וראיות לעניין הבקשה לסעד הזמני ושקילת הראיות והסיכויים הלכאוריים להצלחת התביעה. כן שקל בימ"ש קמא את מאזן הנוחות והנזק שייגרם לכל צד מההחלטה לעניין הסעד הזמני. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת, המבוססת על שקילת הראיות הלכאוריות שהוצגו, ולא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.