רע"א 18783-09-15

1.לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו מיום 14.7.15 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א. רון) שניתנה בת.א. 56782-05-15. בהחלטה זו קבע בית המשפט שיש לעכב את בירור התביעה אותה הגיש המבקש נגד המשיבים, וזאת עד לסיום ההליכים בתובענה אחרת אותה הגיש המבקש אל בית הדין לעבודה. הבקשה למתן רשות לערער מופנית גם נגד החלטתו מיום 18.8.15 של בית משפט השלום, בה דחה בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש.

2.ההחלטה מושא הבקשה היא החלטת ביניים בעניין שהוא דיוני במהותו. בית משפט השלום סבר, כי "עתיד ההליך בבית הדין לעבודה, בין אותם צדדים בדיוק, להקרין במישרין גם על גורלו של הליך זה". מטעם זה, ומכוח הסמכות המוקנית לו לעכב בירורו של הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות (בין היתר מטעמים של יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות ועוד), מצא בית משפט השלום כי יש מקום להמתין לסיום הדיון בבית הדין לעבודה.

3.לטענת המבקש, טעה בית משפט השלום בכך שהחליט כפי שהחליט עוד בטרם המשיבים הגישו כתבי הגנה, ועל כן בטרם התבררה יריעת המחלוקת. לגופו של עניין נטען, כי "מדובר בשני הליכים שונים, שאינם חופפים, שאין בהם שאלות דומות הטעונות הכרעה, גם אם הם תוצר לוואי של אותו מימוש הסכם הרציפות" (סעיף 6 לבקשה). בשולי הדברים השיג המבקש על הצעת (המלצת) בית משפט קמא ולפיה יצרף המבקש את עילותיו מתביעתו בבית משפט השלום לתובענה אותה הגיש אל בית הדין לעבודה (סעיפים 22-26 לבקשה).

4.הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה. כפי שצוין, מדובר בהחלטת ביניים שניתנה בעניין שהוא דיוני במהותו. החלטות מסוג זו מסורות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וברגיל אין הן מצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור תוך כדי ניהול ההליך. המבקש טוען כי משמעות ההחלטה היא "שלילת יומו של המבקש בבימ"ש" (סעיף 7 לבקשה), ואולם אין הדבר כך. בית משפט קמא לא דחה את התביעה ולא מחק אותה, והיא ממשיכה להיות מונחת על שולחנו. כל שבית המשפט קבע הוא, שבטרם יינקטו צעדים לקידום בירורה של התביעה שהמבקש הגיש אל בית משפט השלום, יש להמתין ולראות מה יהיו תוצאות הדיון בתובענה שהמבקש הגיש אל בית הדין לעבודה.

5.אכן, האינטרס של המבקש הוא לקדם את בירורה של התביעה "ויפה שעה אחת קודם". אלא שבית משפט השלום סבר כי לתוצאות התובענה האחרת עשויות להיות השלכות לעניינה של התביעה הנוכחית. אעיר, שגם אם מבחינה "משפטית טהורה" אין חפיפה בין שתי התובענות (ולא קבעתי שכך הוא), ניסיון החיים מלמד, כי מן הבחינה המעשית יש וצדדים מגיעים להסדרים הכוללים את כל ההליכים המתנהלים ביניהם, ובמקרה שלנו גם אם הדבר לא ייעשה מלכתחילה בעת שההליכים בשני התיקים עדיין תלויים ועומדים, ייתכן שהדבר ייעשה בדיעבד לאחר שיוודאו תוצאות התובענה שהוגשה בתיק האחר. מדברי המבקש עולה, כי התובענה אותה הגיש אל בית הדין לעבודה היא מעין "אבעיה", ועל כן יש להניח ולקוות, כי בירורה לא יארך זמן רב.

6.בשולי הדברים אציין, כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה, כי המבקש הגיש אל בית משפט קמא "הודעת עדכון מטעם התובע ובקשה לעיון חוזר בהחלטה לעכב את הדיון בתובענה". בבקשה נטען, בין היתר, כי יש "שינוי נסיבות". נטען, כי ביום 27.3.16 התקיים בבית הדין לעבודה דיון מקדמי בסופו נקבעו פלוגתות מוסכמות. לטענת המבקש, ניתן לראות מהפלוגתות והמוסכמות, "שאין ולא יכול להיות חשש לכפל הליכים או כפל דיון והכרעה" (סעיף 7 לבקשה). בהחלטתו מיום 14.4.16 קבע בית משפט השלום את סדרי הדיון בבקשה. פשיטא שאין בהחלטתי מושא הבקשה שלפניי כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בבקשה המונחת לפניו, במיוחד ככל שמדובר בטענה בדבר "שינוי נסיבות".

7.סוף דבר. מהטעמים אותם פירטתי החלטתי לדחות את הבקשה. כיוון שלא נדרשה תשובת המשיבים, אינני מחייב את המבקש בהוצאות.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשע"ו, 26 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.