רע"א 1870/15 עזבון המנוח מכלוף אמאר ז"ל נ' מלח הארץ עתלית בע"מ ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר מ' רניאל) מיום 15.2.2015 בת"א 39983-07-13, בגדרה נקבע כי מסמך הנחזה להיות מסמך מטעם המשיבה 1 (להלן: "החברה") מיום 12.11.1959 (להלן: "המסמך" או "המסמך שבמחלוקת") איננו מסמך אותנטי אלא מזויף, וכי יש למחקו מראיות המבקשים.

רקע

2. החברה היא בעלת זכויות החכירה במקרקעין בשכונת המלח בעתלית, הידועים כחלקה 11 בגוש 10538, ואשר עליהם בנויים מבני מגורים בסמוך למשרדי החברה ולמפעל המלח שבבעלותה. המנוח מכלוף אמאר ז"ל (להלן: "המנוח") היה עובד החברה (והחברה שקדמה לה במפעל המלח) במשך כ-38 שנה, מיום 1.7.1951 ועד ליום 30.6.1989. החל משנות ה-50 התגוררו המנוח ומשפחתו באחת מדירות המגורים שבבעלות החברה, במקור בשטח של כ-50 מ"ר וכיום בשטח של כ-180 מ"ר, לה מצורף שטח נוסף של 1.305 דונם (להלן: "הדירה"). לאחר שהמנוח ורעייתו, חנה אמאר ז"ל (להלן: "המנוחים") נפטרו לבית עולמם (בשנת 2005 ו-2013, בהתאמה), דרשה החברה כי ילדיהם, המבקשים 3-6, יפנו את הדירה. טענת החברה היתה כי למנוח ניתנה זכות להתגורר בדירה כדירת שירות לעובד, וכי לאחר פטירתם של המנוחים הגיעה העת להחזירה לחזקת החברה. המבקשים סרבו לעשות כן, בטענה כי הדירה היא בבעלות המנוחים. לאחר שההידברות בין הצדדים לא עלתה יפה, הגישה החברה ביום 11.6.2013 לבית משפט השלום בקריות תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים לפינוי וסילוק יד מהדירה (ת"א 21561-06-13).

3. המבקשים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף, למחיקת כותרת, ולמתן רשות להגן. בנוסף הגישו תביעה נגד החברה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 39983-07-13), בה נתבקש סעד הצהרתי לפיה הדירה שייכת להם, וכן מתן צו לרישום הדירה על שמם במרשם המקרקעין. בכתב התביעה נטען כי הדירה נמצאת ברשות משפחת המבקשים עוד משנת 1951, ומאז ועד לעת הגשת התביעה התגוררו בה ונהגו בה מנהג בעלים. המבקשים טענו כי המנוח רכש את הדירה מאת המשיבה 3 (להלן: "פיקא"), אשר הקרקע היתה בבעלותה עוד בטרם ניתנו זכויות החכירה לחברה. עוד נטען, כי על החברה היה לדאוג לרישום זכויות המנוח על הדירה וזו לא עמדה בהתחייבותה, ואולם המנוחים לא עמדו על כך, לאור יחסיהם הקרובים עם משפחת דנקנר, בעלי החברה באותה עת. המנוחים מצדם, כך נטען, השקיעו ומימנו מכיסם את תחזוקת הדירה וסביבתה, לרבות ביצוע שיפוץ נרחב, תוספות בניה של 130 מ"ר מעבר לדירה המקורית, ועוד – כל זאת ללא התנגדות מצד החברה. מכאן, טענו המבקשים, כי יש ללמוד גם על הסכמתה המלאה של החברה לראות אותם כבעלי הזכויות בדירה.

4. בכתב ההגנה טענה החברה כי הדירה רשומה על-שם החברה, וכי למנוח ניתנה רשות להתגורר בדירה כבר-רשות בלבד, בדומה לעובדים אחרים של החברה. עם זאת, טענה החברה, לא נכרתה כל עסקה לרכישת הדירה, וטענות המבקשים בעניין זה הן בבחינת עורבא פרח, ללא כל ראיה או אסמכתא בכתב כנדרש בעסקה במקרקעין. עוד נטען, כי על-פי תנאי חוזה החכירה של החברה בקרקע, כל העברת זכויות מהחברה לצד שלישי היתה טעונה אישור מראש ובכתב מאת בעלי הזכות במקרקעין – אישור שמעולם לא התבקש וממילא לא ניתן. בנוסף לכך טענה החברה להתיישנות התביעה ולשיהוי כבד מצד המבקשים. החברה הפנתה לכך שטענות המבקשים סותרות הצהרות קודמות של המנוח, אשר ניתנו במסגרת עדותו בבית המשפט בהליך אחר בשנת 1983 (ת"א 1760/83 צדיק בן יעקב נ' חברת המלח מארץ ישראל בע"מ), בתביעה דומה של שכנו נגד החברה, אשר עסקה בזכויותיו של הלה בדירת שירות שהוקצתה לו על-ידי החברה. באותו עניין העיד המנוח כי בשנת 1955 רכש את הדירה דווקא מהחברה או מעובד בכיר בה, ולא מפיקא, וכי איננו מחזיק בכל מסמך כתוב בקשר לקניית הבית. לאחר סיומו של אותו הליך שלחה החברה ביום 14.4.1986 מכתב למנוח, בו הבהירה כי אין לו זכויות בדירה, וכי החברה מעולם לא מכרה ולא התחייבה למכור אותה. עוד נכתב כי בבוא העת תשקול החברה אם להרשות למנוח להמשיך ולגור בבית עד לאריכות ימיו. המנוח מצדו השיב לחברה ביום 11.5.1986 כי רכש את הדירה מפיקא בשנת 1955, עוד לפני שהחברה רכשה את המקרקעין, וכי הדירה היא בבעלותו. יחד עם זאת, ועל אף המחלוקת הברורה, בחר המנוח שלא לנקוט בכל הליך לעיגון ורישום זכויותיו, ובכך, כך נטען, פועל לחובתו שיהוי כבד. החברה כפרה בשאר טענות המבקשים וטענה כי יש לדחות את התביעה.

5. הצדדים ניהלו הליכים מקדמיים בתיק, לרבות גילוי מסמכים, ועל המבקשים היה להגיש את ראיותיהם עד ליום 15.6.2014. ימים מספר קודם למועד הנקוב, ביום 11.6.2014, הגיש המבקש 6 תצהיר לפיו יום קודם לכן עלה לגג הדירה ומצא שם תיק מסמכים, בו גילה את המסמך שבמחלוקת. המסמך נחזה להיות מכתב המופנה למנוח מאת החברה מיום 12.11.1959, חתום על-ידי מזכיר החברה לשעבר, מר ש. קנטמן ז"ל (להלן: "קנטמן"), ובו נאמר כהאי לישנא:

"הנדון: אישור

הריני לאשר כי שולמה תמורה מלאה בגין דירת המגורים ששטחה הכולל 1.35 דונם, לרבות הסכם חכירה לתקופה של 99 שנה ,

                                                         בפקודת ההנהלה,

                                                         י.ש. קנטמן