רע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים של בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פתח תקווה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר א' סטולר) מיום 4.2.2016 בע"מ 43570-01-11. בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרה כ-4 שנים קודם לכן, ביום 26.6.2011.

רקע

2. ביום 21.1.2011 הגישה המבקשת הודעת ערעור בגין שומה שנקבעה לה בצו לשנות המס 2003-2005. ערעור זה הוגש על-ידי מר ניסים דג'לטי (להלן: "דג'לטי"), אשר טען כי החל משנת 2006 שימש כמנהל ומורשה חתימה בחברה. ביום 8.9.2011 הגיש המשיב הודעה המפרשת את נימוקי השומה, בו צוין כי בעוד שבדוחותיה הכספיים דיווחה המבקשת על מחזור של מאות אלפי שקלים בלבד בכל שנה, ועל הפסד מוצהר, הרי שבחשבון הבנק של המבקשת נמצאו מאות הפקדות שונות, בעיקר במזומן, בסך מצטבר של מיליוני שקלים. בנימוקי השומה נקבע כי המבקשת נמנעה מלהסביר ממצאים אלו, על אף שנדרשה לעשות כן, ולפיכך נקבעה לה תוספת הכנסה בצו כאמור.

3. ביום 16.6.2016 הגיש המשיב בקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע לערעור, וזאת בגין העובדה כי המבקשת טרם הגישה את נימוקי הערעור. המבקשת לא הגיבה לבקשה, וזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. ביום 20.6.2011 הגיש המשיב הודעה כי באת כוחו יצרה קשר טלפוני עם דג'לטי, ואולם זה ציין כי אינו יודע במה מדובר והפנה אותו לעורך דינו, אשר טען כי הוא אינו מייצג את המבקשת בתיק זה. אציין, כי דג'לטי מכחיש את קיומה של שיחה זו מכל וכל. ביום 26.6.2011 התקיים דיון, כאשר מטעם המבקשת לא התייצב איש. לפיכך ניתן פסק דין הדוחה את הערעור, בהתאם לתקנה 7 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978. פסק הדין הומצא למענה הרשום של המבקשת, כמו גם למען שנרשם בהודעת הערעור, והוא ביתו של דג'לטי. הליך ההמצאה היה תקין, ואולם דבר הדואר חזר כ"לא ידוע".

4. להשלמת התמונה אציין כי ביום 23.3.2011 נעצר דג'לטי בשל חשדות נגדו בנוגע לעבירות מס חמורות ועבירות נוספות. ביום 17.4.2011 שוחרר ל'מעצר בית' מלא, לרבות איסור על שימוש בטלפון ואינטרנט, וביום 29.5.2011 הותר לו השימוש בטלפון ובאינטרנט. דג'לטי שוחרר ממעצרו ביום 11.7.2011, וביום 6.8.2012 הוגש נגדו כתב אישום (ת.פ 9173-08-12). ההליך הפלילי בעניינו עודו מתנהל. על רקע זה טוען דג'לטי, כי אי-התייצבותו נובעת מכך שלא קיבל לידיו את ההודעה המפרשת את נימוקי השומה, ואף לא ידע כלל על קיומו של הדיון, אשר התקיים שעה שהיה נתון ב'מעצר בית'.

5. ביום 21.2.2012 הגישו בעלי המניות הרשומים במבקשת, שהם אחיו וגיסתו של דג'לטי, ערעור מס הכנסה (עמ"ה (מחוזי מרכז) 37139-02-12דג'לטי נ' פ"ש פתח תקווה). באותו הליך הודיע פקיד השומה כי הערעור על השומות הסופיות של המבקשת, הוא הערעור מושא הבקשה דנן, נדחה. גם מהמסמכים האחרים שהוגשו בתיק זה עולה כי בעלי המניות במבקשת היו מודעים כבר בשנת 2012 לקיומו של פסק הדין בערעור, ולחוב המס החלוט של המבקשת. ביום 9.5.2012 ניתן צו פירוק לחברה.

6. ביום 22.6.2014 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון בתיק בית המשפט, אך בקשתו נדחתה. בבקשה נוספת מיום 25.6.2014, ציין דג'לטי כי הוא "בוחן ושוקל את האפשרות לעתור לביטול פסק הדין בתיק זה". לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתיר לדג'לטי לעיין בתיק בית המשפט, וזאת בשל העובדה כי טענתו לפיה הוא מנהל בחברה, סותרת באופן חזיתי את טענתו בערעור מס ההכנסה האישי שהגיש (ע"מ (מחוזי מרכז) 414-09-12 דג'לטי נ' פ"ש פתח תקוה). באותו הליך ציין דג'לטי מפורשות, יותר מפעם אחת, כי איננו מכהן ולא כיהן בעבר כמנהל או דירקטור במבקשת, וכי אין לו כל קשר אליה, מלבד העובדה שאחיו וגיסתו הם בעל המניות בחברה. ביום 19.1.2015 הגיש דג'לטי בקשה בתיק הפירוק של המבקשת, למתן היתר להגשת בקשה לביטול פסק הדין. המפרקת סברה כי על אף שלא ברורה סמכותו של דג'לטי במבקשת ועל בסיס מה הוא יכול להגיש בקשה זו, וחרף סיכוייה הנמוכים של בקשה כזו, היא איננה מתנגדת להגשתה בכפוף לכך שדג'לטי ישא בהוצאות ההליך. גם הכונס הרשמי הצטרף לעמדת המבקשת, ואולם הוא דרש כי דג'לטי יגיש גם תצהיר באשר למעמדו במבקשת. לאחר שדג'לטי הגיש תצהיר כאמור, התיר בית המשפט של הליך הפירוק את הגשת הבקשה, בכפוף להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב. ביום 26.6.2015 הגיש דג'לטי את הבקשה לביטול פסק הדין. המשיב הגיש תגובתו לבקשה ולאחר קיום דיון וחקירת המצהירים, החליט בית המשפט על דחיית הבקשה.

7. בהחלטת בית המשפט המחוזי, היא ההחלטה מושא הבקשה דנן, נקבע כי גרסאותיו הסותרות של דג'לטי בדבר מעמדו בחברה "מטילות צל כבד על אמינותו". בית המשפט דחה את גרסתו של דג'לטי, לפיה נודע לו על פסק הדין רק בשנת 2014, וקבע כי גרסה זו היא תמוהה. בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי לכך שהמבקשת היא זו שהגישה את הערעור באמצעות דג'לטי, וכי הוא מסר את כתובת מגוריו האישית ככתובת להמצאת כתבי בי-דין. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, באחריותו היה לעקוב אחר המשך התנהלות ההליך, לראות מה מוטל עליו להגיש ומתי. בית המשפט לא קיבל את הסבריו של דג'לטי לפיהם סבר כי מס הכנסה "החליט לרדת מהעניין", לאור כניסתה של המבקשת להליכי פירוק. לעניין זה ציין בית המשפט כי לא סביר לחשוב כי המשיב יזנח את טענותיו בתיק, ולא יעדכן בכך את המבקשת או יוציא לה שומה חדשה המקבלת את השגותיה. מנגד, קיבל בית המשפט את גרסתה של באת-כוח המשיב בדבר השיחה שערכה עם דג'לטי, וקבע כי עדותה היתה מהימנה. לאור האמור, קבע בית המשפט כי מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי התנהגות מזלזלת ומניפולטיבית מצד בעלי דין, וכי התנהלותם של דג'לטי והמבקשת אינה מצדיקה מתן הזדמנות נוספת בעניינם, על אף התוצאה הקשה מבחינתם הכרוכה בכך.

8. בית המשפט הוסיף וציין כי גם אם נודע לדג'לטי על פסק הדין רק במהלך יוני 2014, הרי שהמועד להגשת הבקשה לביטול, על-פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") הוא בתוך 30 יום. ואולם, דג'לטי הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין רק כחצי שנה לאחר מכן, וגם פרק זמן זה הוא בלתי סביר בנסיבות העניין. על-פי ההלכה הפסוקה, קבע בית המשפט המחוזי, ככל שהשיהוי בהגשת הבקשה רב יותר, כך מוכבד הנטל על המבקש לשכנע בצדקת בקשתו – ואולם דג'לטי והמבקשת לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. ביחס להתנהלות המבקשת קבע בית המשפט כי:"מדובר בהתנהלות חסרת תום לב, המבקשת לעכב הליכים משפטיים תקופה ארוכה, ולהיזכר לדון בהם, ככל הנראה, כאשר המצב המשפטי נוח לו יותר. בית המשפט אינו יכול להישאר אדיש להתנהגות שכזו, ודי בהתנהלות זו כדי להביא לדחיית הבקשה לביטול". סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי לא מצא כי עליו לבטל את פסק הדין מחובת הצדק או בהתבסס על שיקול דעת בית המשפט, ולפיכך דחה את הבקשה.