רע"א 17938-09-16 מעברי ואח' נ' גדסי

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 21.07.16 (כב' השופט ר. פלג) אשר דחה את בקשת המבקשים לביטול ההסכמה הדיוניות מיום 26.02.15, וחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ₪.

2.בקצרה יפורט כי המשיבה (היא התובעת בבימ"ש קמא) הגישה בשנת 2008 תביעה כספית ע"ס 2,500,000 ₪ כנגד המנוח פנחס לוי ז"ל וזאת עוד במהלך חייו. במסגרת תביעה זו טענה המשיבה כי על המנוח להשיב לה כספי הלוואות שניתנו לו על ידה בתנאי הריבית הנטענים. בשנת 2009 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. המנוח נפטר ויורשיו (הם המבקשים בבקשה שלפניי) הגישו בקשה לביטול פסה"ד וביום 01.10.13 בוטל פסה"ד.

בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 26.02.15 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה לוח הזמנים שפורט לפרוטוקול מוסכם על הצדדים והמחלוקת שנותרה מתמקדת בשתי שאלות בלבד: האחת - האם יש לצרף את הריבית לקרן אחת לשנה או בכלל לא, והשניה - האם יש לזקוף את הכספים שהתקבלו אצל כונס הנכסים לטובת התובעת מיום קבלתם אצל הכונס או מיום שבו הם הועברו אליה בפועל. לאחר שהתקיימו דיונים וחקירות עדיי הצדדים, עתרו המבקשים לביטול ההסכמה הדיונית. בימ"ש קמא דחה, כאמור, את הבקשה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.לטענת המבקשים שגה בימ"ש קמא עת דחה את בקשתם. לטענתם, בתחילה הוסכם על הצדדים כי גובה ריבית ההלוואה שנתנה המשיבה למנוח עמד ע"ס 21.5% לשנה, ואולם הסכמה זו היתה נוכח המידע שעלה ממסמכי המשיבה. רק לאחר עדותו של מר משולם, שהעיד כי שיעור הריבית המוסכמת עמד ע"ס 6% לשנה, התברר להם כי הוטעו ולכן עתרו לביטול ההסכמה הדיונית. לטענתם, בתמצית, לא היה כל ויתור בהסכמה הדיונית על מלוא טענותיהם; הם לא ויתרו על טענות נוספות כגון שיהוי, התיישנות, הטעיה, תרמית, השתק פלוגתא והשתק עילה; יש להעדיף בירור האמת על פני הפרוצדורה בדבר ההסכמה הדיונית; לאחר עדות מר משולם גילו שהוטעו בעניין גובה הריבית; עקב הטעות והתרמית יש לבטל את ההסכמה הדיונית.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

המדובר בהחלטת דיונית וכידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיונית.

5.במסגרת החלטת בימ"ש קמא נבחן גם אופן ייעול הדיונים ונלקחו בחשבון העיכובים שהיו עד כה, מול הצורך לסיים את הדיון בתיק. אלו שיקולים לגיטימיים שאין להתערב בהם.

6.כאמור, המדובר בהחלטה שבסדרי דין, שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות אלו, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים בהן ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ר' רע"א 3222/15 אליהו שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 20.07.15).

בענייננו, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא ומקרה זה איננו מסוג המקרים החריגים המצדיקים התערבות כאמור. ודוק, הצדדים הגיעו להסכמות ובהתאם להסכמות אלו התנהלו הדיונים בבימ"ש קמא. לאחר שהסתיימה מסכת העדויות והראיות מטעם שני הצדדים, העלו המבקשים לראשונה את בקשתם לביטול ההסכמה הדיונית, תוך שהסתמכו וביססו את בקשתם על עדותו של מר משולם באשר לגובה הריבית. בימ"ש קמא קבע בהחלטתו כי לא נמצא בסיס לטענת הטעות או ההטעיה שמעלים המבקשים בבקשתם, תוך שהתייחס בהחלטתו למשקלה הנמוך, לכאורה, של עדות מר משולם. המדובר במסקנה של בימ"ש קמא, אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מהעדות, ולא מצאתי שיש מקום בשלב זה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.