רע"א 1773/15אלון קלדרון אינסטלציה בע"מ ואח' נ' רו"ח רפי אמיר

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר מ' רניאל) מיום 11.2.2015 ברע"א 55086-12-14, בגדרה קיבל בית המשפט בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ג' באסול) מיום 26.11.2014 בת"א 7230/07 לפסול חוות דעת מומחה.

2. בבית משפט השלום בחיפה מתבררת תביעתם של המבקשים נגד המשיב, רואה חשבון אשר סיפק שירותים מקצועיים למבקשים, בעילה של רשלנות מקצועית. ביום 7.2.2011 ניתן פסק דין בתביעה אשר חייב את המשיב בפיצוי המבקשים, ואולם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל (ע"א 37061-03-11, ניתן ביום 7.12.2011), ובית המשפט המחוזי הורה על החזרתו של התיק לבית משפט השלום על-מנת שזה ימנה מומחה מטעמו - רואה חשבון המתמחה בענייני מס הכנסה וניהול ספרים - כדי שיבחן את הפגמים והליקויים בעבודתו של המשיב. ובלשונו של בית המשפט המחוזי:

"[המומחה שימנה בית משפט השלום] יעיין בפסק דינו של בית משפט קמא, וכל חומר הראיות ללא יוצא מן הכלל (הן עדויות והן מסמכים), שהובא בפני בית משפט קמא, ויכין חוות דעת, שבה יפרט מה היו הפגמים והליקויים בעבודתו של המשיב, ומה ההפסדים ו/או הנזקים שנגרמו למערערים [המבקשים, מ.מ] כתוצאה מכך (אם בכלל), ויכמת עבור בית משפט קמא את שיעורם של ההפסדים והנזקים, ככל שיקבע שאלה אכן נגרמו כתוצאה מהפגמים והליקויים בעבודתו של המשיב".

1. התיק הוחזר לבית משפט השלום, ובהסכמת הצדדים מונה המומחה רואה חשבון שמעון גיא (להלן: המומחה). ביום 21.6.2012 הגיש המומחה לבית המשפט את חוות דעתו. המבקשים עתרו לפסילת חוות הדעת משני טעמים: האחד, משום שלטענתם המומחה אינו כשיר לשמש מומחה נוכח היותו רואה חשבון של חברה שהועמדה לדין בגין עבירות מס, והשני, משום שהמומחה חרג מהמנדט שניתן לו. בית משפט השלום קיבל את בקשת המבקשים בשל הטעם השני בלבד, לאחר שדחה את טענות המבקשים בנוגע לכשירותו של המומחה. נקבע, כי המומחה אכן חרג מהמנדט שניתן לו שכן הוא לא התבסס על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בפסק הדין, שלא נהפכו בערעור, ואף קבע קביעות מנוגדות לקביעות עובדתיות אלה. הודגש, כי המומחה לא מונה כבורר בהליך או כדי להכריע בשאלות שבעובדה, וכי נקודת המוצא שלו הייתה צריכה להיות הקביעות העובדתיות שבפסק הדין.

2. על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשתו התקבלה. בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה לפסול את חוות הדעת לא עולה בקנה אחד עם פסק הדין שניתן בערעור לפיו היה על בית משפט השלום למנות מומחה מטעמו ולהורות לו לעיין בכל חומר הראיות. הודגש, כי נוכח הוראה זו של ערכאת הערעור ברי היה כי בסמכותו של המומחה לחוות דעתו גם באשר לקביעות עובדתיות שנקבעו על-ידי בית משפט השלום בפסק דינו, ודאי בכל הנוגע לקביעות שנקבעו על סמך חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים (שהרי בין היתר לשם הכרעה באלה הורה בית המשפט למנות מומחה מטעם בית המשפט). לצד זאת הודגש, כי בית משפט השלום לא חייב לקבל, בסופו של יום, את מסקנותיו של המומחה, אך כי בכך אין כדי לפסול כבר בשלב זה את חוות הדעת. לבסוף נקבע, כי בית משפט השלום נמנע מלפרט את הסתירות הנטענות שבין חוות דעת המומחה לבין קביעותיו העובדתיות בפסק הדין הראשון, אף שהוא צריך היה לפרטן. כאמור, בקשת רשות הערעור התקבלה, ובית המשפט הורה על ביטול החלטת בית משפט השלום לפסול את חוות דעת המומחה.

           על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3. לטענת המבקשים, בקשתם מצדיקה מתן רשות ערעור, שכן החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בניגוד להלכה הנוהגת בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, ומשמעותה היא - הלכה למעשה - כי מומחה יכול לסתור את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט אשר מינה אותו, אף שזה הראשון לא התרשם מעדותם של העדים באופן בלתי אמצעי כפי שעשה-כן בית המשפט. אשר לענין הקונקרטי, טוענים המבקשים, כי הוראתו של בית המשפט שלערעור, אשר קבעה כי המומחה שימונה יוכל לעיין בכל חומר הראיות, לא התירה למומחה לקבוע קביעות עובדתיות שונות מאלה שנקבעו בפסק הדין. כמו כן, טוענים המבקשים כי לא היה מקום לבטל את החלטת בית משפט השלום משום שזה לא פירט את הסתירות הנטענות שבין חוות דעת המומחה לבין קביעותיו בפסק הדין הראשון, וכי לכל היותר היה צריך בית המשפט המחוזי להורות על החזרת הענין לבית משפט השלום על-מנת שיפרט את הדרוש פירוט. בנוסף, מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים לא היו רשאים לטעון לענין פסילת חוות הדעת מחמת כשירותו של המומחה משום שלא הגישו בקשת רשות ערעור בעצמם; וכן על חיובם בהוצאות גבוהות שהן בבחינת הוצאות עונשיות.

           בשולי הדברים יצוין, כי המבקשים מלינים גם על אופן התנהלותו של בית המשפט, אשר בטרם נתן את החלטתו, הציע למבקשים להסכים להחזרת התיק לבית משפט השלום על-מנת שזה יפרט את הסתירות הנטענות בין חוות דעת המומחה לבין קביעותיו העובדתיות. לטענת המבקשים הם הסכימו לכך, ואולם בית המשפט המחוזי ראה בהסכמתם, שלא בצדק, הסכמה מותנית, ומשכך נתן לבסוף את החלטתו האמורה.

4. לאחר העיון, דעתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה. זאת, שכן חרף ניסיונם של המבקשים להציג את עניינם ככזה שמעורר שאלות כבדות-משקל החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, סבורני כי מקרה זה, באופן מובהק, אינו מעורר שאלות כאמור ועל כן אין הצדקה ליתן בו רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה סוטה מההלכות הנוהגות, כפי שטוענים המבקשים, וממילא עיקרה הוא בנסיבות הקונקרטיות של התיק.