רע"א 17646-10-16

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בבאר שבע בת.א 59483-08-16, ת.א 59487-08-16, ת.א 33127-08-16 ות.א 59488-08-16, שניתנו על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון ביום 7.10.16, בהן נדחו הבקשות למתן צו מניעה זמני שימנע את ביצוע הצו לסילוק יד ופינוי מקרקעי ציבור שניתן נגד המבקשים.

רשות מקרקעי ישראל (להלן - "רמ"י"), הוציאה צווים לסילוק יד ופינוי מקרקעי ציבור נגד המבקשים 1- 4, לאחר שלטענתה, זיהתה פלישה טריה, שבוצעה על ידם במתחם המגורים של משפחת אבו סבית בסמוך לאתר הפסולת דודאים כמפורט להלן:

נגד המבקשת 1, סלמה אבו סבית, ניתן צו ביום 7.7.16, אשר הודבק במקרקעין ביום 11.7.16, לאחר שלטענת רמ"י אותרה פלישה חדשה שנעשתה באמצעות הצבת מבנה מבניה קלה ובניית גדר בצידו המזרחי של המבנה.

הצו הנוגע למבקשת 2, נאיפה אבו סבית, ניתן כנגד יוסף טוילה אבו סבית ביום 17.7.16 והודבק במקרקעין ביום 20.7.16, לאחר שלטענת רמ"י זוהתה פלישה חדשה שבוצעה באמצעות הצבת מבנה מבניה קלה, צלחת לקליטת שידורי לוויין, נטיעת מספר עצי זית ובניית גדר סביבם.

נגד המבקש 3, איברהים אבו סבית, ניתן צו ביום 27.7.16, אשר נמסר לו ביום 1.8.16, לאחר שלטענת רמ"י אותרה פלישה חדשה שנעשתה באמצעות הצבת מבנה מבניה קלה, בניית גדר סביב המבנה והצבת מיכל פלסטיק גדול בצבע שחור.

הצו הנוגע למבקשת 4, כאמלה אבו סבית, ניתן נגד מחמד אבו סבית ביום 2.8.16 והודבק במקרקעין ביום 11.8.16, לאחר שלטענת רמ"י זוהתה פלישה חדשה שנעשתה באמצעות הצבת מבנה מבניה קלה ובניית גדר סביבו.

ביום 14.8.16 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט השלום, בה עתרו לביטול הצווים שניתנו נגדם (ת.א 33127-08-16). בד בבד עם התביעה הוגשה בקשה בהולה לעיכוב ביצוע. ביום 18.8.16 ניתן צו זמני אשר עיכב את תוקף הצווים בכפוף להפקדת ערבון וחתימת ערבות צד ג'. בהחלטה מיום 23.8.16 הורה בית המשפט על תיקון כתב התביעה באופן, שכתב התביעה יתייחס לצו אחד בלבד וביחס לצווים האחרים יוגשו הליכים נפרדים. בהתאם, תוקן כתב התביעה שהתיחס למבקשת 1 בלבד, והמבקשים נקטו בהליכים משפטיים נפרדים.

המבקשת 2 הגישה בקשה לביטול הצו במסגרת ת.א 59483-08-16; המבקש 3 הגיש בקשה לביטול הצו במסגרת ת.א 59488-08-16 והמבקש 4 הגיש בקשה לביטול במסגרת ת.א

59487-08-16. ביום 5.10.16 התקיים דיון בבקשות לסעד הזמני ובו הוסכם, כי הדיון יהיה בעניינו של המבקש 3, וממנו יושלך גם על עניינן של המבקשות האחרות.

ביום 7.10.16 דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני בת.א 59488-08-16, וביטל את הצו הזמני שניתן. בית המשפט דחה הטענה לפיה אין תוקף לצו מאחר והוא הוצא על פי חוק שבוטל, כאשר יחד עם ביטול החוק התבטלו התקנות על פיהן הוצא הצו; נקבע, כי החוק לא בוטל אלא תוקן, וכי גם אם היה החוק מוחלף בחוק אחר בו הסעיפים הרלוונטיים הינם אותם סעיפים, התקנות של החוק הישן היו נותרות בתוקף עד לחקיקת תקנות חדשות בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981 (להלן - "חוק הפרשנות"). נדחתה הטענה - כי המדינה התחייבה שלא לפעול לפינוי המבנים באזור עד לשנת 2019 - כלא רלוונטית למבנים נשוא הבקשות, שכן היא לא חלה על בניה חדשה. עוד נקבע, כי הצו הוצא תוך הקפדה על התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה. בית המשפט קבע,, כי אין מקום למתן סעד זמני מאחר והמבקש לא הצביע על זכות בקרקע, ומאחר והפקח יישם את סמכותו כדין.

באותו יום, ניתנו החלטות דומות בהליכים הנוספים. החלטות אלה הסתמכו על הנימוקים העקרוניים שניתנו בהחלטה בת.א 59488-08-16 והתיחסו לצו הספציפי נשוא ההחלטה, תוך התיחסות לראיות המצביעות על פלישה טריה.

בקשת רשות הערעור בטענה אחת טענה אחת, לפיה הצווים הוצאו בחוסר סמכות כיון שהם ערוכים לפי התקנות שהותקנו מכוח חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א - 1981 בעוד, שחוק זה אינו קיים עוד וכיום החוק המחייב הינו חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א - 1981. עם ביטול החוק הישן התבטלו גם התקנות שהותקנו מכוחו. כאשר שונה החוק היה על שר המשפטים להתקין תקנות או לקבוע הוראות מעבר, אך משלא נעשה הדבר, התקנות הישנות אינן בתוקף ואי לכך הצווים הוצאו בחוסר סמכות. המבקשים פנים לכך, כי סוגיה זו הועלתה במסגרת ע"א 6709-09-16 אבו ראשד נ' רשות מקרקעי ישראל, הקבוע בפני בית משפט זה והציעו כי בקשת רשות הערעור תשמע יחד עם הערעור לאור זהות השאלה המשפטית הנידונה.

המבקשים טוענים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן עם ביצע הצווים תהפוך הבקשה לתיאורטית , שכן לא יהיה טעם בקיום ההליך העיקרי והמבקשים יאבדו את בתי מגוריהם.