רע"א 17613-09-14 א.ברק שמירה וביטחון בע"מ נ' קניון בית אליעזר בע"מ

מבוא

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחדרה מיום 05.08.14 (כבוד השופט אמיר סלאמה) אשר ניתנה במסגרת תיק ה"פ 42585-07-14, לפיה נדחתה בקשת א.ברק שמירה וביטחון בע"מ (להלן: "המערערת"), למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני במסגרתו ייאסר על קניון בית אליעזר בע"מ (להלן: "המשיבה"), להמשיך בפינוי המערערת משטח המושכר והמוחזק על ידה בקניון בית אליעזר ובכלל זה להורות על הפסקת הליכי הפינוי בהם נקטה המשיבה במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 16-10885-14-2 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), עד לבירור טענותיה של המערערת במסגרת הליך המרצת הפתיחה בו פתחה.

2.בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המערערת, בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. לנוכח העובדה, כי בקשת המערערת למתן צו מניעה ולמתן צו עשה לעיכוב הליכי הפינוי המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל נדחתה על ידי בית משפט קמא, עלה, כי לא ניתן להיעתר לבקשה במתכונתה הנוכחית וכי אם בכלל היה על המערערת לעתור למתן סעד זמני בערעור.

3.על רקע האמור, הגישה המערערת ביום 11.09.14 בקשה למתן סעד זמני בערעור במסגרתו עתרה היא להורות למשיבה להפסיק את הליכי הפינוי בהם היא נוקטת לפינוי המערערת משטח אותו שכרה בקניון בית אליעזר ובכלל זה להורות על הפסקת הליכי הפינוי בהם נקטה המשיבה במסגרת תיק הוצאה לפועל עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. לאחר שעיינתי בבקשת המערערת, ניתנה החלטה ביום 13.09.14, בה נעתרתי לבקשת המערער למתן סעד זמני בערעור עד למתן החלטה אחרת וזאת בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד להבטחת נזקי המשיבה ככל שייגרמו במידה ובקשת רשות הערעור תידחה.

מתגובת המשיבה, שהוגשה ביום 17.09.14, עלה, כי הליכי הפינוי של המושכר הושלמו עוד ביום 14.09.14 על ידי קבלן ההוצאה לפועל, אשר אף החזיר את מפתחות הנכס למשיבה והפינוי תם והושלם.

התשתית העובדתית הרלוונטית

4.מעיון בכתבי בי-דין שהוגשו על ידי הצדדים, עולה, כי המערערת, הינה חברת שמירה ואבטחה וכן חברה העוסקת בחלוקת תכשירים רפואיים המפעילה מוקד שמירה, ביטחון וחלוקת תכשירים רפואיים. המערערת פעלה מזה מספר שנים במושכר, שממוקם בקומה מינוס 2 בקניון בית אליעזר בחדרה, מכוח הסכם שכירות שנכרת בינה לבין המשיבה ואשר דמי השכירות בגינם שולמו כסדרם.

5.בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים בקשר להיקף השטח המושכר, הגישה המשיבה תביעת פינוי כנגד המערערת. מחלוקת זו בין הצדדים שהסתיימה בהסכם פשרה, שנקשר בין הצדדים ביום 12.02.14 ואשר קיבל תוקף של פסק דין בו ביום ועל פיו החלה המערערת בהליכי פינוי של השטח שנדרשה לפנותו ובמקביל בחודש מרץ 2014 חתמה המערערת על הסכם שכירות עם בעלים של מבנה אחר בעמק חפר שתחילתו ביום 01.05.14.

6.בשל עיכובים שחלו אצל ספקית התקשורת, עוכבו הליכי הפינוי למשך מספר ימים והשטח שנדרש היה לפנותו פונה בפועל ביום 10.06.14 (9 ימים לאחר המועד שהיה נקוב בהסכם הפשרה לפינוי השטח). בהמשך לפניית המשיבה עידכן מנכ"ל המערערת את המשיבה בסיסה בעטיה עוכב פינוי המושכר. לטענת המערערת, לא הביעה המשיבה כל התנגדות לדבר ועל כן נתפסה התנהגות המשיבה בעיני המערערת כהסכמה לדחייה קצרה בת מספר ימים בפינוי השטח שיש לפנותו והכל כאמור בשל הנסיבות שנוצרו.