רע"א 17537-05-14 עומרי קיס נ' ק.צ. יחסי ציבור ויזמות בע"מ

1. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' הדר) קיבל ביום 15.3.2014 את תביעת המבקש נגד המשיבים ונגד נתבעת נוספת (להלן ביחד: הנתבעים) לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה). כעולה מפסק הדין של בית משפט השלום, המשיב 2 הוא בעל המניות של המשיבה 1 – חברת ק.צ. יחסי ציבור בע"מ – אשר ערכה מסיבות במועדון שבהחזקתה של הנתבעת הנוספת, שאינה צד להליך שלפניי (להלן: המועדון). לטענת המבקש, ביום 25.10.2012 ערכה המשיבה 1 מסיבה במועדון, וכניסתו אליו נמנעה עקב מוצאו הערבי ובניגוד להוראות חוק איסור הפליה. בית משפט השלום קבע שתביעת המבקש הוגשה שלושה חודשים לאחר האירוע במועדון ומבלי שקדם לה מכתב דרישה לנתבעים כמקובל, ולפיכך קיים קושי בהוכחת עילות התביעה. יחד עם זאת נקבע כי הנתבעים לא הצליחו לסתור את גרסת המבקש שלפיה ה"סלקטורים" בכניסה למועדון מנעו את כניסתו עקב מבטאו הערבי, ומשכך – בהתאם לחזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק איסור הפליה – חזקה על הנתבעים שפעלו נגדו בהפליה. סופו של דבר פסק בית משפט השלום כי המבקש יפוצה בסכום של 30,000 ש"ח.

2. המשיבים ערערו על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר שרון) קיבל ביום 3.8.2015 את הערעור. נקבע כי נפלה טעות בניתוח הראיות והעובדות על ידי בית משפט השלום; כי המבקש לא הרים את הנטל שהוטל עליו לפי חוק איסור הפליה להוכיח כי הופלה בשל מוצאו הערבי; וכי לא קמה אחת מהחזקות הקבועות בחוק איסור הפליה המעבירות את הנטל אל כתפי הנתבעים להראות כי לא התרחשה הפליה. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שדי באמור כדי לקבל את הערעור, יש להתייחס גם לעובדה שהמבקש הוא "תובע סדרתי" שהגיש כ-20 תביעות נוספות בעילות לפי חוק איסור הפליה נגד בתי עסק באזור המרכז; וכי ניתן ללמוד מהתנהלותו הן בהליך זה, הן בתביעותיו האחרות כי הוא אינו בא למועדון "כאחד האדם במטרה ליהנות". נוכח קבלת הערעור חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.

3. מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי שהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בנוגע לאירוע במועדון; וכי שגה משקבע כי לא התקיימה אחת החזקות הקבועות בחוק איסור הפליה. עוד נטען כי ניתן משקל רב מדי לעובדה שהמבקש הגיש כ-20 תביעות דומות נגד בתי עסק אחרים לפי חוק איסור הפליה, זאת גם בשים לב לכך שהתביעה נושא ההליך דנן היא התביעה הראשונה שהמבקש הגיש. המבקש מוסיף כי מהמקרה עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית בדבר המשקל שיינתן לריבוי תביעות של אותו תובע המתבססות על החוק לאיסור הפליה, במיוחד מקום שבו התובע נמנה על קבוצה המופלית לרעה באופן חוזר ונשנה. נטען כי מטרת החוק לאיסור הפליה היא דווקא לעודד תובעים מסוגו של המבקש וכי יש בפסק הדין של בית המשפט המחוזי כדי להרתיע אנשים שהופלו מלעמוד על זכויותיהם. בצד בקשה זו הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה מכוונת לפסיקת ההוצאות של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.

4. לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. טענות המבקש מכוונות לקביעות עובדה ומהימנות וליישום הדין הקיים בנסיבות המקרה על ידי בית המשפט המחוזי. טענות אלו נטועות בדל"ת אמות המקרה, הן ערעוריות באופיין ואין הן מקימות עילה ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). כמו כן, אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה הפוכה מזו של בית משפט השלום, תוך שהוא משנה מקביעותיו העובדתיות, כדי להצדיק מתן רשות לערער (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פסקה 12 (3.2.2009)).

5. הואיל ובית המשפט המחוזי קבע (בפסקה 23 לפסק הדין) כי דין הערעור להתקבל בשל כך שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו (זאת בלא זיקה לטענה בדבר היותו "תובע סדרתי"), הדיון בהמשך פסק הדין במשקל שיש ליתן למספר ההליכים הקודמים שהגיש, לא היה בו כדי להשפיע על תוצאת פסק הדין, ומשכך אין מקום למתן רשות ערעור בשאלה זו ב"גלגול שלישי" (רע"א 8029/14 צדקני נ' חב' כביש חוצה ישראל, פסקה 6 (18.5.2015); רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט, פסקה 9 (23.4.2013); רע"א 1753/08 פרו טאץ' בע"מ נ' הדר חב' ביטוח בע"מ, פסקה 5 (28.7.2008)). בצד האמור, בשל חשיבות הסוגיה אני רואה להוסיף בתמצית את ההערה שלהלן. חוק איסור הפליה נועד להתמודד עם התופעה השלילית של הפליית אדם על רקע מוצאו, מינו, השתייכותו הדתית, נטייתו המינית ויתר העילות המנויות בסעיף 3 לחוק. החוק ביקש "להקנות לכלל האוכלוסייה הזדמנויות שוות בהנאה ממוצרים, משירותים וממקומות המיועדים להיות פתוחים לציבור הרחב" (דברי ההסבר להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 370; ראו גם רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ, פסקאות 25-21 (16.11.2011)). בין היתר, נותן החוק בידי מי שהופלו בניגוד להוראותיו את הזכות לתבוע פיצוי בגין הפלייתם. בהיותה של ההפליה כלפי הנמנים על הקבוצות המוגנות בחוק תופעה חברתית מושרשת ורחבה, ייתכן שאדם ייחשף אליה באופן חוזר ונשנה, בהקשרים ובהזדמנויות שונות. בשים לב לכך, ולמטרתו המוצהרת של חוק איסור הפליה, יש לעודד הגשת תביעות באותם מקרים שאכן התרחשה הפליה אסורה. מכאן, כי יש להיזהר מסיווגו של מי שהגיש כמה תביעות מכוח החוק כ"תובע סדרתי" ולראות בכך כשיקול העומד לחובתו, וממילא יש להקפיד ולבחון כל תביעה לגופה (וכפי שהובהר, בית המשפט המחוזי קבע במקרה שלפנינו כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו). בצד זאת, מובן כי אם אכן יווכח בית המשפט כי במקרה הפרטני שלפניו לא עמד התובע בנטל להוכיח את תביעתו, ובנוסף התרשם כי מדובר בתובע אשר שב ומגיש תביעות נעדרות בסיס, יוכל הוא לעשות שימוש בכלים המקובלים, לרבות פסיקת הוצאות. בהקשר אחרון זה יוער כי בענייננו דומה כי ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בבית המשפט המחוזי הן על הצד הגבוה, אך לא ראיתי בעניין זה כשלעצמו משום עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" בבית משפט זה.

           למען הסר ספק יובהר כי אין באמור בהחלטתי כדי להביע כל עמדה ביחס לתביעות נוספות של המבקש לפי חוק איסור הפליה – ככל שישנן.

           הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ט"ז בשבט התשע"ו (‏26.1.2016).