רע"א 16903-04-16 סרחאן נ' נזאל

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (השופט אברהים בולוס) מיום 5.4.16, לפיה החליט שלא לחייב את המשיב בהוצאות עם מחיקת התביעה, אלא שאם יגיש תביעה חדשה, יהיה עליו לשלם הוצאות בסך 4,000 ₪. לטענת המבקש, בכך לא קיים בית המשפט קמא את פסק הדין שניתן על ידי בערעור קודם שהגיש המבקש, אשר הסתיים בהחזרת נושא זה לקביעת בית המשפט קמא.

ראשית יש לציין, שהמבקש הגיש בקשה לרשות ערעור, בעוד הוא טוען שיש לו זכות ערעור. נבצר ממני להבין מדוע הוא מגיש בקשת רשות ערעור כאשר לדעתו יש לו זכות ערעור. הגשת הבקשה אינה ויתור שהוא עושה לטובת המשיב. מדובר בחלוקה הקבועה בדין - אם ההחלטה עליה מערערים היא פסק דין, יש למבקש זכות ערעור. אם ההחלטה אינה פסק דין אלא החלטה אחרת, על המבקש לבקש רשות ערור. ההחלטה הנדונה היא החלטה שלאחר פסק הדין, ובתור שכזו, היא החלטה אחרת שיש לבקש רשות ערעור עליה.

אני דוחה את הטענה שהיה על בית המשפט קמא לצטט את פסק הדין בערעור בראשית החלטתו. אמנם, עדיף היה שיעשה כך, על מנת שהקורא יבין את המסגרת להחלטתו, אך משלא עשה כן, אין זו טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

אני דוחה את הטענה שבית המשפט קמא לא קיים את פסק הדין בערעור. בניגוד לטענת המבקש, אני קובע שפסק הדין בערעור לא קבע שעל בית המשפט קמא לפסוק למבקש הוצאות. פסק הדין קבע:

"בהסכמת הצדדים, יתקבל הערעור במובן זה שנושא ההוצאות שיש לפסוק לטובת המערער עם מחיקת התביעה, כאמור בתקנה 511 (א), יוחזר להכרעת בית המשפט קמא, אשר תתקבל לאחר שבית המשפט קמא יתן לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם בענייו ההוצאות, עם מחיקת התביעה, כאמור בתקנה 511 (ג). "

בניגוד לטענת המבקש, לא נקבע בפסק הדין שרק גובה ההוצאות יועבר להכרעת בית המשפט קמא, וגם אילו נקבע כך, היה בידי בית המשפט קמא לקבוע שגובה ההוצאות הוא 0. כעולה מטענות המבקש, ניתנה לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם בעניין ההוצאות, ולאחר מכן ניתנה החלטת בית המשפט. החלטה זו היא קיום של פסק הדין בערעור.

אפשר, שאילו היה ענין זה נדון בפני כערכאה דיונית, לא היה הנימוק שהתקיימו שתי ישיבות, אחת קדם משפט ואחת ישיבת סיכומים, סיבה מספקת שלא לפסוק הוצאות כלל. זאת, משום שתקנה 512 מפנה לתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, והתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין קובע שכר טירחה ללא קשר למספר הישיבות, שעליו יש להוסיף שכר נוסף עבור ישיבות. אכן, כאשר צד מטפל בתיק, הוא עשוי לשלם את מלוא שכר הטירחה עוד לפני קיום ישיבה אחת. ואולם, נושא גובה ההוצאות מסור ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולא מצאתי שענין זה הוא מן העניינים החריגים שבהם על ערכאת הערעור להתערב בשאלת גובה ההוצאות.

על כן, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. מכיוון שלא נדרשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות. המזכירות תחזיר למבקש את העירבון שהפקיד.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ו, 13 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: