רע"א 16548-01-15 שלום נ' ישי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בת"א 13520-08-13 (כב' השופטת א' שניידר) מיום 9.12.14, לפיה הורה בית משפט קמא על עיון וגילוי מסמכים ספציפיים, במסגרת תובענה שהסעד העיקרי בה הינו מתן חשבונות, שעה שהתביעה מצויה בשלביה המקדמיים וטרם הוכחה התשתית המקימה את הזכות הנטענת לקבלת המסמכים.

רקע

הצדדים הינם עורכי דין במקצועם, אשר ניהלו משרד עורכי דין במשותף. בין השניים נתגלע סכסוך, בגדרו הגיש המשיב תביעה כספית לסכום של 250,000 ש"ח וכן תביעה למתן חשבונות, בה טען כי המבקש רוקן את חשבונות הנאמנות וקופות הכינוס שניהלו, ולמעשה מעל בסתר בכספי חשבונות המשרד המשותף.

הבקשה לגילוי מסמכים והחלטת בית משפט קמא בעניינה

בקדם משפט שהתקיים בבית משפט קמא, ניתן ביום 9.7.14 צו גילוי מסמכים הדדי וכן צו למתן תשובות לשאלונים. הצדדים הגישו תצהירי גילוי מסמכים ושאלונים - כל צד למשנהו. המשיב הפנה למבקש שאלון בו עתר לגילוי ספציפי של מסמכים. המבקש הגיש תשובותיו לשאלון, אולם לטענת המשיב המבקש לא מילא אחר הצווים האמורים ולכן הגיש בקשה למחיקת כתב ההגנה, ולחלופין - בקשה למתן צו המורה למבקש להשיב באופן מלא על השאלון, וכן בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

ביום 9.12.14, לאחר שעיין בבקשה, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב והורה למבקש להגיש "תשובות משלימות, מלאות, ובלתי מתחמקות, לשאלון שהוגש לו על ידי התובע, וכן יגלה את כל המסמכים הספציפיים אותם דרש התובע ויאפשר עיון בהם, וכל זאת תוך 30 ימים"; זאת, מאחר שאין מחלוקת בדבר קיומה של שותפות בין הצדדים ועל כן חלה חובה הדדית למתן חשבונות הקשורים לשותפות ולמסירת מידע שלם בכל עניין הנוגע אליה.

מכאן הבקשה שבפניי.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המבקש, שגה בית משפט קמא עת נעתר לבקשה למתן הצווים והורה למבקש להשיב לשאלון ששלח המשיב ולהמציא לעיון המשיב את כל המסמכים אשר נדרשו על ידו בשאלון; זאת, מאחר שגילוי המסמכים המבוקש חופף ברובו את המבוקש במסגרת הסעד העיקרי למתן חשבונות הכלול בתביעה. לא זו אף זו, היקף החומר המבוקש חורג משמעותית מן הסעד של מתן חשבונות וכלל אינו רלבנטי לתביעה, ומשכך אין למשיב זכות לקבלם. ב"כ המבקש הטעים, כי ההליך בבית משפט קמא מצוי עדיין בראשית השלב הראשון, בו טרם נבחנה ונקבעה זכאותו של המשיב לקבלת חשבונות מן המבקש, כך שהחלטת בית משפט קמא, הלכה למעשה, מאיינת את ההליך המשפטי העיקרי כבר בשלב מוקדם זה ומעניקה למשיב סעדים כאילו הוכיח את תביעתו למתן חשבונות. בנוסף טען, כי היקף החומר המבוקש יוצר על המבקש הכבדה מיותרת ובלתי מידתית ויש בכך כדי לסרבל את ההליך, מה גם שרוב המסמכים המבוקשים מצויים כבר בידי המשיב. במסגרת השאלון ששלח המשיב למבקש, התבקש הלה להשיב על שאלות הקשורות באופן ישיר לסעד העיקרי המבוקש, כך שבפועל התבקש המבקש להודות בטענות המשיב לעניין תביעתו, עוד בטרם הוכיחה.

בתגובה לבקשה טען ב"כ המשיב, כי בדיון המקדמי שהתקיים בפני בית משפט קמא (9.7.14), התחייב המבקש להמציא כל נתון וכל מסמך המבוקש לגילוי בעניין השותפות, כספי השותפות ולקוחותיה. ביום 1.10.14 ביקש המבקש מהמשיב גילוי מסמכים ספציפיים מאותם סוגי מסמכים שנדרש לגלות בעצמו, ואף הרבה מעבר לכך, אולם בעוד שהמשיב השיב בצורה עניינית ומלאה, המבקש השיב בצורה חלקית ומתחמקת. לטענתו, לאחר שהמבקש קיבל את כל המידע והנתונים שביקש, הוא בחר להגיש את הבקשה דנא בחוסר תום לב משווע, והכל תוך העלאת טענות טכניות שגויות ומטעות. כלל הוא, כך לטענתו, שכאשר התובענה כוללת סעדים נוספים כספיים ואחרים, פרט לסעד של מתן חשבונות, בית המשפט יתיר מענה על שאלונים וגילוי מסמכים לשם התחקות אחר נתונים חשבונאיים הקשורים בשותפות ולקוחותיה, ובמקרה דנא עצם קיומה של השותפות אינו שנוי במחלוקת, כך שעסקינן בבקשה לגילוי מסמכים במסגרת תביעה רגילה. לא זו אף זו, הוראות צו בתי המשפט (סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "צו בתי המשפט") מקימות מחסום דיוני המונע אפשרות להגשת בקשות רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט השלום בנושא סדרי הדין, לרבות החלטות שעניינן גילוי מסמכים, והמבקש יהא רשאי להעלותן במסגרת ערעור על פסק הדין. עוד טען, כי הלכה היא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והוסיף כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ביום האחרון להגשתה, מבלי שניתן לכך כל הסבר או צידוק. לבסוף טען, כי המסמכים המבוקשים לגילוי הינם מסמכי השותפות הנמצאים בידי המבקש ומשכך אין המדובר כלל בניסיון להכביד עליו.