רע"א 1639/15 ד"ר מריה זקוטסקי נ' כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב,ועדת המשמעת

1. 
   בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.2.2015 (עש"א 18729-12-14, השופט ב' גרינברגר). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את ערעורה של המבקשת על החלטתו של השופט (בדימוס) א' סטרשנוב (בתוקף הסמכות שהואצלה לו על-ידי שר הבריאות) מיום 30.11.2014, לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: פקודת הרופאים) להתלות את רישיונה של המבקשת לעסוק ברפואה למשך שמונה שנים החל מיום 12.6.2013.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשת, רופאה מרדימה במקצועה, עבדה בתקופה הרלוונטית לאירועים הנדונים בפני בבית החולים מאיר בכפר סבא. בחודש נובמבר 2012 היא נעצרה בחשד שסייעה לבן זוגה באותה עת, שמעון קופר (להלן: קופר), לרצוח את מי שהייתה אז אשתו, ג'ני קופר ז"ל (להלן: ג'ני). חשד זה הוביל, בסופו של דבר, להגשת כתב אישום נגד קופר שבו יוחסה לו רציחתה של ג'ני באמצעות החדרת חומר קטלני או בדרך שאינה מותירה סימן בגופה (תפ"ח 47934-11-12). נכון לעת הזו, ההליך עודנו תלוי ועומד. לעומת זאת, העמדתה לדין של המבקשת עצמה בגין חלקה שלה בפרשה על-פי כתב אישום שהוגש נגדה בבית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ 45427-05-13, השופט מ' קרשן) כבר הסתיימה. בכתב האישום המתוקן נגד המבקשת יוחסו לה העבירות הבאות: מעשי פזיזות ורשלנות שיש בהם כדי לסכן חיי אדם (לפי סעיף 338(א)(8) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); ניפוק תרופות מרשם ללא מרשם (לפי סעיפים 26(א) ו-60 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981); וגניבה (לפי סעיף 384 לחוק העונשין). המבקשת הורשעה על-פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות אלו, והושתו עליה שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים בתנאי שלא תעבור עבירה בה הורשעה בתקופה של שלוש שנים מיום מתן גזר הדין.

3. להשלמת התמונה אציין כי המבקשת הייתה עצורה בגין החשדות נגדה במהלך חודש נובמבר 2012 למשך כחודש ימים. ביום 26.11.2012 היא שוחררה ממעצרה בתנאים מגבילים, שאחד מהם הוא איסור מוחלט לאסור במקצועה (מ"י 52526-10-12, השופט ע' פרייז).

4. העובדות הצריכות לעניין כפי שהופיעו בכתב האישום בו הורשעה המבקשת, הן כדלקמן: קופר והמבקשת ניהלו מערכת יחסים אישית בעת שקופר היה נשוי לג'ני. קופר הציג בפני המבקשת מצג שווא לפיו הוא עובד בתפקיד ביטחוני. במועד בלתי ידוע שקדם לחודש אוגוסט 2009 קופר סיפר למבקשת כי הוא נשלח למשימה סודית מחוץ לישראל שבמסגרתה הוא נדרש להתנקש באדם שהוא אויב המדינה, וביקש מהמבקשת לבדוק עבורו אם קיים חומר קטלני שהשימוש בו לא יותיר עקבות בבדיקה טוקסיקולוגית. המבקשת מצאה חומר המתאים לדרישות ומסרה מידע עליו לקופר. בהמשך לכך, המבקשת גנבה מבית החולים שבו עבדה שלוש אמפולות של אותו חומר ומסרה אותן לידי קופר יחד עם מזרק מתאים והסבר באשר לאופן השימוש בו.

5. עם הגשת כתב האישום המקורי נגדה המליצה הוועדה המיוחדת הפועלת לפי סעיף 44א לפקודת הרופאים על התליית רישיונה של המבקשת כרופאה למשך שישה חודשים. ביום 12.6.2013 אימץ המנהל הכללי של משרד הבריאות את המלצת הוועדה והורה על התליית רישיונה של המבקשת כאמור.

6. ביום 12.1.2014, לאחר הרשעתה בדין, הוגשה כנגד המבקשת קובלנה על-ידי המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, לפי סעיף 41(5) לפקודת הרופאים. ביום 31.7.2014 התקיים דיון בפני הוועדה הממונה לשמיעת הטענות בעניין צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים, הפועלת מכוח סעיף 44 לפקודה זו, היא המשיבה 2 בהליך זה (להלן: ועדת המשמעת). במסגרת הדיון הודתה המבקשת בעובדות שיוחסו לה בקובלנה, ובהמשך לכך, הצדדים השמיעו טענותיהם ביחס לאמצעי המשמעת שיש להטיל עליה. ביום 12.11.2014 הגישה ועדת המשמעת את המלצותיה לשר הבריאות. ועדת המשמעת המליצה בדעת רוב של שניים מחבריה (ובכללם יושב ראש הוועדה) להתלות את רישיונה של המבקשת לתקופה של חמש שנים, כנגד דעת המיעוט של נציג היועץ המשפטי לממשלה בוועדה זו, שגרסה כי יש להמליץ על ביטול רישיונה של המבקשת לצמיתות.

7. המלצות ועדת המשמעת הועברו למשיב 1, השופט בדימוס א' סטרשנוב, שאליו הואצלו הסמכויות המוקנות לשר הבריאות בענייני משמעת לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים. ביום 30.11.2014 החליט השופט סטרשנוב על התליית רישיונה של המבקשת לתקופה של שמונה שנים, שתחילתן מיום 12.6.2013, שבו החלה התליה זמנית של רישיונה. השופט סטרשנוב ציין בהחלטתו כי מעשי המבקשת היו חמורים ביותר, וכי חרף ההבנה לנסיבות המקלות בעניינה תקופת ההתליה שעליה המליצה ועדת המשמעת, בדעת רוב, נוטה מדי לקולא. השופט סטרשנוב נדרש גם לעונש הקל שהושת על המבקשת בהליך הפלילי עצמו, אך ציין כי הפן הפלילי – לחוד, והפן המקצועי – לחוד, בהפניה להחלטות קודמות שלו בעניינים דומים. השופט סטרשנוב ציין כי באופן עקרוני נטה יותר לעברה של דעת המיעוט בוועדת המשמעת, דהיינו לכך שיש מקום לבטל את רישיונה של המבקשת לצמיתות, אך בשים לב לנסיבות המקלות בפרשה, וכן להלכה לפיה "אין הערכאה הגבוהה נוטה למצות את הדין" העמיד את תקופת ההתליה הכוללת על שמונה שנים.

8. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים לפי סעיף 47 לפקודת הרופאים. ביום 2.2.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור בחלקו. בית המשפט המחוזי קבע כי ככלל אינו מוצא מקום להתערב בתקופה שנקבעה להתליית הרישיון של המבקשת, שהועמדה על שמונה שנים, אך הוסיף כי יש למנות את תקופת ההתליה מיום 26.11.2012, כלומר מיום החלטתו של בית משפט השלום על שחרורה של המבקשת בתנאים וביניהם הפסקת עבודתה במקצוע. בית המשפט המחוזי עמד על כך שנסיבותיה של המבקשת הן טרגיות, אך הוסיף וציין כי אין בפיה טענות של ממש באשר לחומרת המעשים שביצעה, וכי גם טענתה באשר לכך שהאמינה כי היא מספקת את החומר הקטלני לקופר בשם ביטחון המדינה אינה מקהה את חומרתם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא בהחלטת השופט סטרשנוב כל רבב, ולא כל שכן שלא הייתה בה "סטייה מהותית" ממתחם השיקול הסביר, כך שאין להתערב בהחלטתו. באשר למועד שממנו תחול ההתליה נקבע כי יש להחילה גם על ימי ההשעיה שנבעו מן ההחלטה השיפוטית בנושא, כפי שנעשה במקרים אחרים.