רע"א 16296-05-14 הנרי נ' דפוס חדוה בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות מיום 06.03.14 (כב' השופטת א. לושי- עבודי) אשר דחה את בקשת ההתנגדות שהגיש המבקש לביצוע שלושה שיקים אשר לא כובדו על ידי הבנק בשל העדר כיסוי מספיק.

2.בית משפט קמא קבע כי גרסתו של המבקש לפיה השיקים נמסרו לביטחון/לפיקדון להבטחת תשלומי שכר דירה של אחותו כלפי המשיבה אינה אמינה וכי הוא מעדיף את גרסת המשיבה על פני גרסת המבקש בה נמצאו סתירות; מה גם שלא צורף תצהיר מטעם אביו של המבקש לגביו נטען שהוא זה ששילם את דמי השכירות. על כן, כאמור, נדחתה בקשת ההתנגדות. 

יחד עם זאת התיר בית משפט קמא למבקש לשוב ולהעלות טענותיו בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת פרעתי.

3.לטענת המבקש טעה בית משפט קמא בכך שדחה את טענותיו, שכולן אמת, שאינן סותרות זו את זו; שלא שמע את עדות אחותו ואביו ושלא התחשב באישור מטעם המשיבה כי שיק מס 3650067 נפרע.

4.לאחר שעיינתי בבקשה אני סבורה כי דינה להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

החלטת בית משפט קמא מבוססת על קביעות שעניינן עובדות ומהימנות, ובאלו, כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת (ר׳ למשל עא  8128/06 יצחק לוינזון נ' נתנאל ארנון (3.2.09) וההלכות שהובאו שם).

טענות מצד אחד לפיהן אביו של המבקש שילם במזומן את שכר הדירה ועל כן לא היה מקום לפרוע את השיקים שניתנו כפיקדון, מצד שני כי השיקים עצמם (שכזכור נטען כי הם נמסרו כפיקדון בלבד) נפרעו על ידי המבקש עצמו, ומצד שלישי כי שיק מסויים נפרע במזומן, הן אכן טענות הסותרות זו את זו ועל כן צדק בית משפט קמא במסקנתו כי מדובר בהגנת בדים.

טענת המבקש בבקשה שבפני כי מדובר בדרך שונה לניסוח אותה טענה עצמה וכי אין בכך סתירה, אינה יכולה להתקבל.

חסד עשה בית משפט קמא עם המבקש עת התיר לו לשוב ולהעלות טענותיו במסגרת בקשה בטענת ״פרעתי״ בלשת ההוצאה לפועל, ועל המבקש לנקוט בהליך זה ככל שהוא עומד על טענתו כי החוב המגולם בשיקים נושא ההתנגדות נפרע (סעיף 8 להחלטה).

כאמור, הבקשה נדחית.