רע"א 15632-07-15 מזרחי נ' לישראל בע"מ

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) מיום 17.6.15 אשר דחתה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 14.12.14 ומיום 30.12.14 (רע"צ 38325-01-15). בהחלטותיו אלו דחה רשם ההוצל"פ את בקשת המבקש לעיכוב הליכי מימוש הנכס נשוא תיק ההוצל"פ עד להעמדת סכום החוב בתיק על חוב הפיגורים בלבד (תיק הוצל"פ 03-20573-08-6).

רקע הדברים

2.המבקש נטל, יחד עם רעייתו, הלוואות מן המשיב (להלן- הבנק) כאשר להבטחת החזר תשלומיהן שועבד נכס מקרקעין שבבעלות המבקש ורעייתו. המבקש לא עמד בתשלומיהן השוטפים של ההלוואות ולפיכך הועמדה יתרת ההלוואות לפירעון מיידי והבנק פתח ביום 15.6.08, בהליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס. המבקש הגיש בקשה בטענת "פרעתי", אולם זו נדחתה על ידי רשם ההוצל"פ.

3.על החלטת הרשם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 3280/09), ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה. בהסכם הפשרה הופחת סך 78,0000 ₪ מסכום ההלוואות נשוא תיק ההוצל"פ תוך שהוסכם כי יתרת חובם של המבקש ורעייתו עומדת, לפני ההפחתה, ע"ס כ-2.2 מיליון ₪ וכי המבקש ורעייתו מוותרים באופן סופי ומוחלט על כל טענה שיש להם באשר לאופן חישוב ההלוואות. עוד הוסכם כי המבקש ורעייתו ישלמו את חוב הפיגורים בגין ההלוואות בסכומים ובמועדים שננקבו בהסכם וכן ישולמו ההחזרים החודשיים של ההלוואות הקיימות. בכל המתייחס להפרת הסכם הפשרה ואי תשלום איזה מן הסכומים במועדו נקבע, בתמצית, כי סכום ההפחתה יוקטן ל-35,000 ₪, כי הליכי המימוש והפינוי בתיק ההוצל"פ יחודשו, כי רשם ההוצאה לפועל ייתן צו פינוי לנכס למועד שיחול 21 יום לאחר התשלום הראשון שלא בוצע, וכי המבקש ורעייתו מתחייבים שלא להתנגד לביצוע הפינוי ולמכירת הנכס ע"י כונס הנכסים. להסכם הפשרה ניתן ביום 4.11.09 תוקף של פסק דין (להלן- פסק הפשרה).

4.לאחר שניתן פסק הפשרה טען הבנק שהמבקש ורעייתו לא עמדו בהתחייבויותיהם על פיו, ולפיכך הגיש ביום 9.2.10 בקשה לחידוש הליכי המימוש בתיק ההוצל"פ בהתאם להוראות פסק הדין. בקשתו נתקבלה לאחר שלא הוגשה תגובת המבקש חרף ארכה שניתנה לו. לאחר מתן ההחלטה, הגיש המבקש בקשה נוספת בטענת "פרעתי" בה נטען כי הבנק הוא אשר הפר את פסק הפשרה. בהחלטתו מיום 3.11.13 דחה רשם ההוצל"פ את הבקשה וקבע כי המבקש ורעייתו לא עמדו בהוראות פסק הדין ואף לא שילמו ההחזרים החודשיים במועדם. עוד נדחתה טענת המבקש כי הבנק הוא אשר הפר את הסכם הפשרה..ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט השלום בשל איחור בהגשתו (כב' השופט ג' ארנברג, עש"א 3359-12-13). בקשת רשות ערעור על החלטה אחרונה זו נדחתה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' וינוגרד, רע"א 10515-02-14).

5.בהמשך לכך, ובהחלטה מיום 23.7.14 קבע רשם ההוצל"פ כי כונס הנכסים יפעל לקידום הליכי מימוש הנכס. המבקש הגיש בקשה לביטול החלטה זו אולם רשם ההוצל"פ דחה את הבקשה וקבע בהחלטתו מיום 31.8.14 כי גובה החוב בתיק העומד על סך של 2,104,566 ₪ (נכון לאותו מועד), וכי התיק מתנהל לגביית מלוא חוב ההלוואה ולא רק לגביית חוב הפיגורים.

6.המבקש הוסיף והגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטות רשם ההוצל"פ מיום 23.7.14 ומיום 31.8.14 ולעריכת תחשיב מחודש של סכום החוב בתיק. כן ביקש להעמיד את סכום החוב על גובה חוב הפיגורים באופן רטרואקטיבי ליום 11.5.09, חלף העמדתו על מלוא יתרת ההלוואות. בהחלטתו מיום 14.12.14 דחה רשם ההוצל"פ את בקשת המבקש וקבע, בין היתר, כי הבנק "מנהל את התיק על מלוא חוב ההלוואה, עניין אשר הפך לחלוט עם הגדלת החוב בתיק אשר נערכה כדין לפני זמן רב". עוד קבע כי "אין לרשם סמכות לכפות על הבנק הסדר חוב מול החייב, או חזרה למתווה פירעון ההלוואה על דרך של עמידה בתשלומים החודשיים, מלכתחילה, לנוכח הפרות ההסדרים והוראות הסכמי ההלוואה כפי שהוכחו בעבר בתיק זה". המבקש אשר לא הסכין עם החלטה זו הגיש לרשם ההוצל"פ בקשה לעיון חוזר, ובהחלטתו מיום 30.12.14 קבע רשם ההוצל"פ כי "הדרך להשיג על ההחלטה נשוא הבקשה קבועה בחוק".

7.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ מיום 14.12.14 ומיום 30.12.14 לבית משפט השלום בירושלים (רע"צ 38325-01-15, כב' השופט ג' ארנברג), ובה חזר על בקשתו להורות על "עריכה מחדש" של תחשיב החוב בתיק ההוצל"פ באופן שזה יעמוד על סכום הפיגורים בניכוי הסכומים ששולמו. כן ביקש לעכב את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל "עד שיובהר מצב החוב בתיק". בית משפט קמא דחה את הבקשה משני טעמים: האחד, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. והשני והעיקרי, כי מדובר בתיק הוצל"פ שמתנהל כבר שנים על מלוא סכום ההלוואה ואין אפשרות להעמידו כיום על סכום חוב הפיגורים בלבד. כן נקבע שגם לו היה מדובר בתיק המתייחס אך לחוב הפיגורים, הרי שבהסכם הפשרה נקבע כי אי עמידה בהסכם זה תביא לגביית מלוא סכום החוב, וכב' הרשם כבר קבע, בבקשה קודמת בטענת פרעתי שהגישו המבקשים, שהם אלה אשר הפרו את ההסכם, וממילא מאותו מועד עומד כל החוב לגביה לפי הסכמת הצדדים עצמם. מכאן הבקשה שלפניי.

8.להשלמת התמונה יצוין כי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא שהוגשה לבית משפט זה נדחתה (החלטות מיום 9.7.15 ומיום 26.7.15). כן נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על החלטות אלה (רע"א 5448/15).

הכרעה

9.לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחותה בלי צורך בתשובה, על בסיס טעמיו של בית משפט קמא.

10.המבקש בבקשתו אינו חולק על כך שהבקשה לרשות ערעור, בכל המתייחס להחלטת רשם ההוצל"פ מיום 14.12.14, הוגשה לבית משפט קמא באיחור. טענתו היא כי "ההחלטה הקובעת" היא ההחלטה מיום 30.12.14 (ס' 37 לבקשתו) ועל פיה יש לגזור את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור. יש לדחות טענתו. ההחלטה מיום 30.12.14 היא החלטה הדוחה את בקשת המבקש לעיון חוזר, ללא דיון נוסף בבקשה המקורית, תוך הפניית המבקש לדרכי ההשגה הקבועות בחוק. על פי ההלכה, אין בהגשת בקשה לעיון חוזר, בנסיבות אלה, כדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור (ר' רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן, 6.2.2006, רע"א 8335/10 יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראליים בע"מ, 25.1.11). מכאן, שהבקשה לרשות ערעור הוגשה באיחור, ודי בטעם זה כדי להורות על דחייתה.

11.לגופו של עניין, וכפי שנקבע בערכאות הקודמות, מדובר בתיק בו התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים מרובים לאורך שנים רבות, כאשר במספר החלטות של רשם ההוצל"פ נקבע כי תיק ההוצל"פ מתנהל על מלוא סכום ההלוואות. יתר על כן, פסק הפשרה, שהופר, קובע מפורשות כי במידה וסכום כלשהו לא ישולם במועדו, הרי ש"הליכי המימוש והפינוי בתיק ההוצאה לפועל יחודשו באופן של מכירת הנכס נשוא התיק... ע"י כונס הנכסים שמונה בתיק ההוצאה לפועל, למימוש ולגביית מלוא יתרת ההלוואות הקיימות, כפי שיהיו באותה עת..." (סעיף 8 להסכם הפשרה). רשם ההוצל"פ קבע בהחלטתו בטענת "פרעתי" מיום 3.11.13, שהפכה לחלוטה, כי המבקש ורעייתו הפרו את הסכם הפשרה ודחה את טענת המבקש כי הבנק הוא שהפר את הסכם הפשרה. מכאן, שעל פי הוראות פסק הפשרה, רשאי היה הבנק להעמיד את החוב על מלוא יתרת ההלוואות ולפעול למימוש הנכס. מעבר לדרוש יוסף, כי בינתיים ניתן פסק דין הדוחה על הסף את תביעת המבקש לביטול הסכם הפשרה מפאת הפרתו ע"י הבנק, מחמת מעשה בית דין (ת"א 40197-10-11 של בית משפט השלום בירושלים).

הבקשה נדחית אפוא.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

העירבון, ככל שהופקד, יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.