רע"א 15310-10-15 אלנבארי נ' אל נבארי ואח'

המבקש הגיש לבית משפט השלום בבאר שבע, תביעה לסילוק ידם של המשיבים מחלקת קרקע המעובדת על ידו, לטענתו, מזה שנים והידועה כגוש 100066 חלקה 2 באדמות אלנבארי שבט אבו רקייק (להלן – הקרקע).

על פי הנטען בכתב התביעה (המתוקן), מדובר בתביעה פוססורית במסגרתה עותר המבקש להשבת המצב לקדמותו ועל כן הוא אינו נדרש ,לטענתו, להוכיח כי זכותו בקרקע עדיפה על זכותם הנטענת של המשיבים. יצוין כי סוגיות קניניות אלה תלויות ועומדות בהליך נפרד בפני בית הדין השראעי בהליכי ירושה.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 3/7/14, נתן בית המשפט קמא תוקף להסכמת הצדדים והורה בסעד ביניים על צו מניעה הדדי, אשר יאסור על שני הצדדים לפעול לשינוי המצב הקיים בקרקע (להלן – הצו).

בעקבות הצו האמור, הגיש המבקש לבית המשפט קמא ארבע בקשות שונות לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בטענה כי המשיבים הפרו את הוראות הצו (המוסכם) בכך שביצעו תוספות בניה בקרקע השייכת לו, מנעו מבניו של המבקש לרעות את צאנם בחלקת הקרקע המוחזקת על ידי המשיבים וכן שפכו חיטה בשטח בשתי הזדמנויות שונות.

לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת ר. טיקטין עדולם) את הבקשות, מן הטעם שהמבקש לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכחת ההפרות הנטענות, וכי בעניינם של הצדדים משמדובר בצו בהליך ביניים שניתן בהסכמה "יזקק בית המשפט להליך ביזיון, רק כאשר ההפרה היא ברורה וחד משמעית ומגלה חוסר תום לב מצד המפר" – מה שאינו מתקיים בעניינו של המבקש.

נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא משנדרש לסוגיית הבעלות בקרקע שלא לצורך.

עוד טוען המבקש, כי המשיבים שינו גרסאותיהם מספר פעמים בנוגע להפרות הצו הנטענות וכי די היה בכך כדי לקבל את בקשותיו לסעדים על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

ביום 4/11/15 הוריתי על קבלת תגובת המשיבים וביום 3/12/15, לפנים משורת הדין, הוארך המועד לקבלת התשובה עד ליום 10/12/15.

עד לכתיבת שורות אלה טרם התקבלה תגובת המשיבים ואני נדרש אפוא להכרעה בבקשת המבקשים בהסתמך על החומר המצוי בפני.