רע"א 1499-10-13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' צוייר ואח'

רקע ועיקרי טענות הצדדים

1. מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) מיום 10.7.13, שניתנה במסגרת ת.א 7147-05-10 ו- ת.א. 7165-05-10.

2. עניינם של התיקים המתבררים בבית משפט השלום הוא בשתי תביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 שהגישו משיבים 1 ו-2, שהם אח ואחות (להלן: "המשיבים"), נגד משיב 3, שהינו אח נוסף של השניים. נושאן של התביעות הוא תאונת דרכים שאירעה ביום 3.8.01 ואשר כתוצאה ממנה נגרמו למשיבים נזק גוף. בכתבי התביעה נטען, כי משיב 3 היה נהג הרכב שבו נכחו המשיבים כנוסעים במועד התאונה. משיב 3 הגיש מצידו הודעה לצד שלישי נגד המבקשת, אשר ביטחה בביטוח חובה את הרכב מושא התאונה.

3. המבקשת הגישה לבית משפט השלום "בקשה לדחיית התביעה ו/או ההודעה לצד שלישי על הסף" בשני התיקים (שהדיון בהם אוחד). בבקשה נטען על ידי המבקשת, כי יש לדחות את התביעות ו/או את ההודעות לצד שלישי וזאת, בין היתר, לנוכח קיומם של השתק עילה והשתק פלוגתא, ובשל שימוש לרעה בהליכי משפט מצידם של המשיבים.

4. הרקע להגשת הבקשה תואר על ידי המבקשת במסגרת בקשתה. נטען, כי מספר שנים קודם הגשת התביעות אל בית משפט השלום, הגישו המשיבים אל בית המשפט המחוזי בחיפה תביעות בגין התאונה (ת.א. 776/02 ו-ת.א. 777/02). במסגרת תביעות אלה (שגם בהם הדיון אוחד) נתבעה תחילה המבקשת בלבד, כמבטחת הרכב מושא התאונה, ונטען בהן, כי מי שנהג ברכב במועד התאונה היה אביהם של המשיבים, מר מוראד צויר. יוער, כי גם בחקירתם במשטרה בעקבות התאונה טענו משיב 3 ואביו כי האב הוא שנהג ברכב. האב אף הורשע, לפי הודאתו, בבית משפט לתעבורה באחריות לתאונה כנהג הרכב.

5. לאחר שהתברר במהלך שמיעת הראיות במסגרת ההליך בחיפה כי במועד התאונה רישיונו של האב היה בשלילה (וכי במצב דברים זה המבקשת אינה נושאת באחריות לפיצוי המשיבים), הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירופה של "קרנית" כנתבעת נוספת. בית המשפט נעתר לבקשה ו"קרנית" צורפה להליך. לאחר צירופה הגישה "קרנית" הודעה לצד שלישי נגד האב (אשר, כאמור, נטען כי הוא היה נהג הרכב במועד התאונה).

6. ביום 17.11.06 הגישו המשיבים בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה. במסגרת בקשה זו עתרו המשיבים להוסיף את משיב 3 (האח) כנתבע נוסף, וזאת לאחר שנטען על ידם כי למעשה משיב 3 הוא שנהג ברכב במועד התאונה ולא האב, כפי שטענו לאורך כל הדרך עד אותו מועד. דומה, כי הרקע להגשת בקשה זו היה חששם של המשיבים כי ככל שיזכו בתביעה נגד "קרנית" והיא תחוייב לפצותם, הרי שזו תדרוש את החזר תשלומים אלה מהצד השלישי – אביהם.

7. ביום 12.10.08 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את הבקשה תוך שקבע, כי:

   "היענות לבקשתם יהיה בא [כך במקור, א.ר.] מתן יד לזילות בית המשפט ופגיעה בסדר ובאינטרס הציבורי ... לא יעלה על הדעת כי התובעים [המשיבים דנן, א.ר.] בחרו את השקר כאמצעי והיום מבקשים לחזור בהם ולבחור באמת. יתירה מזאת, ספק רב בעיני אם אכן הבחירה היום היא דרך האמת וספק רב בעיני אם הוכיחו 'תשתית לכאורית לטענתם'".

8. המשיבים הגישו בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטה זו. ביום 29.3.09 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס) את הבקשה, תוך שהוא סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, באומרו כך: