רע"א 14812-03-15

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 08.02.15 (כב' השופט עוז ניר נאווי) אשר דחה את בקשת המבקש ליתן סעד נגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") על פי פקודת ביזיון בית משפט לאחר שלטענת המבקש המשיבה לא השיבה כנדרש על שאלונים שהפנה אליה.

2.לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בהחלטתו, וכן שגה בנמקו את ההחלטה בכך שיש סעד אפשרי אחר לנקוט בו נגד המשיבה, ע"פ תקנה 122 לתקסד"א, בשעה שהיה על בית משפט קמא לנקוט בסעד האמור בסעיף 5-6 לפקודה, וכי יש בדחיית הבקשה משום מתן פרס למפרים ומבזים את החלטות בית המשפט.

3.בהחלטתי מיום 18.03.15 הצעתי לצדדים להסכים לקבלת הבקשה במובן זה שהעניין יחזור לבימ"ש קמא, אשר יקיים דיון פרונטאלי בפניו, ולאחר מכן ישוב ויתן החלטתו בבקשה. דווקא המבקש סרב לקבל הצעה זו בנימוק כי יש לתת החלטה "פסק דין מנחה" בסוגייה.

משכך, התבקשה תגובת המשיבה ותשובה לתגובה, ולאחר שעיינתי בכל אלה, אני סבורה כי דין הבקשה שבפני להידחות, וכי לא נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא.

4.איני מוצאת מקום להכריע בשאלה האם יש לקיים דיון במעמד הצדדים גם אם סבורה הערכאה הדיונית כי דין הבקשה להידחות על אתר. יוער כי, לרוב, יש לברר טענות עובדתיות קודם להכרעה בבקשה המוגשת על פי הפקודה. מכל מקום, אין ספק כי תוצאת קבלת בקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט הינה מרחיקת לכת עד כדי שלילת חירותו של אדם. בכך בלבד יש כדי להצדיק קיומו של דיון במעמד הצדדים ברובם של המקרים, אך לא בכולם.

ראו לעניין זה רע"א 6858/14 צדוק נ שיכון ופיתוח (11.01.15):

"הוראת סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט מעניקה לבית המשפט סמכות לאכוף צווים שניתנו על ידו. ההליך לפי סעיף 6 לפקודה נחשב להליך אכיפה קיצוני, המצוי באיזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי... אמצעי האכיפה הזמניים במסגרתו- קנס או מאסר- עשויים להיות קשים ופוגעניים כלפי הנאכף. מטעם זה השימוש בהם ייעשה ככלל במשורה ובלבד שאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה השיפוטית הרלוונטית. במובן זה מדובר בהליך שיורי באופיו...".

מעיון בנתונים שבפני עולה, כי אמנם בית משפט קמא הפנה את הצדדים להליך "קל" יותר על פי תקנה 122 לתקסד"א, ובכך צדק.

5.בצד ההפניה לתקנה 122 לתקסד"א, נקבע בהחלטת בימ"ש קמא כי הבקשה שבפניו הוגשה כשהיא חסרה, כדבריו: