רע"א 14810-12-14 עבאס נ' אמפו חשמל ובניה בע"מ

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת מירב קלמפנר – נבון) מיום 24.11.14 להעביר את ההכרעה בסכסוך שבין הצדדים להליכי בוררות. המשיבה מתנגדת לבקשה.

אני דוחה את טענת המשיבה, בהסתמך על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים משנות ה- 90, בדבר הקריטריונים למתן רשות ערעור. הקריטריונים למתן רשות ערעור לא נקבעו בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אלא בסעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט, לפיו "החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". אם יופנה ההליך לבוררות, עשוי ההליך להתנהל בדרך שגויה ומיותרת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, לקבל את הערעור, ולבטל את החלטת בית משפט השלום.

בית המשפט קמא דן בהחלטתו רק באחת הטענות של המבקש, לפיה העבודות הנוספות שאת תמורתן הוא תובע, לא נכללות בהסכם שבו יש סעיף בוררות. בדין נדחתה הטענה הזו, שכן לפי כתב התביעה, הבסיס לכך שהמבקש תובע תשלום עבור העבודות הנוספות, הוא עבדותו עבור המשיבה לפי ההסכם הכתוב שביניהם, הכולל סעיף בוררות, ולא הסכם אחר.

ואולם, בית המשפט קמא לא דן בטענה אחרת של המבקש, שדינה להתקבל. לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, יעכב בית המשפט את ההליכים בפניו ויעבירם לבוררות, ובלבד שבקשה לעיכוב הליכים תוגש לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין בתובענה. המועד שבו טוען צד לגופו של ענין בתובענה הוא בכתב ההגנה, או קודם לכן. לא לאחר מכן. אני דוחה את טענת המשיבה, כאילו המועד שבו עמד לטעון לגופו של ענין בתובענה הוא בעת שמיעת הראיות. בעת שמיעת הראיות לא טוענים טענות. טוענים טענות לגופו של ענין בכתבי בי דין, ולאחר שמיעת הראיות. הפירוש שאותו טוען ב"כ המשיבה, משמעו שהמועד שבו ניתן להעלות טענה לעיכוב הליכים עקב סעיף בוררות הוא בעת שמיעת הטענות לאחר שמיעת הראיות., דהיינו בסוף ההליך. לא רק שהפירוש הזה בלתי הגיוני, הוא גם מנוגד לפסיקה (כגון רע"א 4464/12 MINTER נ' הפטריארכיה היוונית). הגשת כתב ההגנה היא המועד האחרון שבו ניתן לטעון לעיכוב הליכים, אם לא נטען קודם לכן לגופו של ענין.

במקרה שבפנינו, לא טענה המשיבה לעיכוב הליכים בשל בוררות בכתב ההגנה, והגישה את הבקשה ערב מועד קדם משפט, לאחר הגשת תצהירי המבקש ולאחר שחלף המועד להגשת תצהיריה. בכך לא עמדה בהוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, ושגה בית המשפט קמא שעיכב את ההליכים בנסיבות אלה.

על כן, אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית משפט השלום מיום 24.11.14 על עיכוב הליכים. המשיבה תשלם למבקש הוצאות הליך זה בסך 5,900 ₪. העירבון שהופקד על ידי המבקש יוחזר לו.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ה, 22 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: