רע"א 14078-08-16 הרשקוביץ נ' פרנקו

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר א' יחזקאל) מיום 22.7.16, בו נדחתה תביעת המבקש לפיצוי בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, בשל רשלנות מקצועית של המשיב (ת"ק 42496-07-15).

2.המשיב, עורך דין במקצועו, ייצג את המבקש בתביעה שהגיש נגד בנו וכלתו, בבית משפט לענייני משפחה בירושלים, שעניינה השבת כספים שונים שהלווה המבקש, כך נטען, לבנו ולכלתו (תמ"ש 55-07). במסגרת תביעה זו נטען, בין היתר, כי המבקש פרע עבור בנו וכלתו את יתרת חוב הלוואת המשכנתא אותה נטלו מהבנק (בסך 297,300 ₪), וכי עליהם להשיב לידיו כספים אלו. בסופו של הליך התקבלה התביעה בעניין זה באופן שהכלה חויבה במחצית הסכום (148,650 ₪, ר' ס' 13(ב) לפסק הדין וכן החלטה לתיקון טעות סופר מיום 14.6.12) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ואילו הבן חויב, בהסכמתו, בכל סכום התביעה, בניכוי חלקה של הכלה. יחד עם זאת נקבע, כי חלקה של הכלה ישולם רק "מתוך חלקה בפדיון מכירת הדירה". המבקש אשר לא הסכין עם פסק הדין הגיש ערעור. בבית משפט של ערעור הסכימו הצדדים כי תחת פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה וכנגד וויתורה של הכלה על כל תביעותיה בקשר לדירה ולדמי השכירות ששולמו בגינה, תימכר הדירה לבן, וכי מחלקה של הכלה בסכום התמורה ינוכה סכום לטובת המבקש "בסך שייפסק בידי בית משפט זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בפשרה, שלא ייפול מ-150 אלף ₪ ולא יעלה על 220 אלף ₪". צוין בפרוטוקול הדיון במאמר מוסגר כי "לאחר הפסקה בה התאפשר לצדדים לקרוא את נוסח ההסכמה, ניתנו הערות אשר שולבו בגוף ההסכמה וניתנה הסכמת הצדדים לנוסח האמור". בהמשך להסכמת הצדדים ניתן פסק דין המורה כי הסכום שינוכה מחלקה של הכלה ויועבר למבקש "יעמוד על סכום כולל של 175,000 ₪. לסכום זה לא יצורפו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הניכוי כאמור" (עמ"ש 22939-07-12).

3.בתום ההליך המשפטי, הגיש המבקש את תביעתו לבית משפט קמא, ובה טען לרשלנותו המקצועית של המשיב, אשר ייצגו בבית המשפט לענייני משפחה וכן בהליך הערעור. טענתו העיקרית של המבקש הייתה שהמשיב התרשל בכך שטען בתביעה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה כי המבקש העניק הלוואה לבנו וכלתו, והתבסס על דיני החוזים ודיני עשיית עושר, שעה שהיה עליו לטעון כי המבקש ערב להלוואת המשכנתא מכוח הוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967. לטענת המבקש, אילו היה טוען זאת, כי אז היה המבקש מקבל סעדים מתאימים מכוח חוק הערבות, והתביעה הייתה מתקבלת במלואה גם נגד הכלה, בכל המתייחס לכספי המשכנתא. עוד טען המבקש, כי המשיב התרשל בכך ש"ערבב" בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה, את חוב המשכנתא יחד עם הלוואות ומתנות, דבר שהוביל, לטענתו, לפסיקת סכום מופחת לחובת הכלה. עוד טען, בהתייחס להליך הערעור, כי המשיב לא נקט זהירות ולא דרש כי לסכומים שיפסוק בית המשפט לפי ס' 79א יתווספו הפרשי הצמדה וריבית.

4.בית משפט קמא, בפסק דינו, דחה את תביעת המבקש. באשר לטענה כי היה על המשיב להגיש את התביעה מכוח חוק הערבות נקבע, כי אין חולק שהתובע הוגדר בהסכם ההלוואה מול הבנק כלווה נוסף ולא כערב. צוין שהמבקש, שעליו מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, לא הציג תשתית מספקת אשר על בסיסה ניתן לקבוע כי המבקש היה בגדר ערב ולא לווה נוסף. צוין בהקשר זה שהמבקש לא הראה כי לא נהנה מכספי ההלוואה, כי המבקש אישר שחתם על הסכם ההלוואה בו הוגדר כלווה נוסף ולא טען כי הבנק הסביר לו אחרת או נהג כלפיו כערב ולא כלווה. בית משפט קמא הוסיף וציין כי בענייננו לא מדובר במקרה הרגיל בו המבקש חפץ ליהנות מן ההגנות המוקנות לערב במערכת היחסים עם הבנק, אלא כי הוא מבקש לראות בו ערב במסגרת מערכת היחסים שבינו לבין הלווים אחרים, בנו וכלתו. בשים לב לחלק מקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו - בו אומצו טענות הכלה לקנוניה בין המבקש לבנו, וכן טענותיה כי בינה לבין הבן סוכם כי החל ממועד מסוים הבן בלבד הוא שיידרש לשאת בתשלומי המשכנתא, וכי הכלה כלל לא ידעה כי המבקש נושא עבור הבן בתשלומים אלה - הרי שגם במקרה שבו הייתה מוגשת תביעה מכוח חוק הערבות, והייתה מתקבלת הטענה כי מדובר בערב, ספק רב אם היה בכך כדי להועיל למבקש במערכת היחסים שבינו לבין הבן והכלה. בית משפט קמא הוסיף ודחה גם את טענות המבקש הנוגעות להליך הערעור. בית משפט קמא קבע כי הוא מקבל את עדות המשיב שלפיה מלוא המשמעויות של פסיקה לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט הוסברו למבקש, וכי המבקש קיבל בעניין זה החלטה מושכלת אשר התבססה על נכונות הכלה לוותר על טענות שעמדו לה כלפי בנו. עוד ציין כי האפשרויות העומדות למי שמבקש לתקוף פסק דין שניתן לפי ס' 79א הן מטבען מוגבלות ביותר. ולבסוף ציין בית משפט קמא כי בסופו של יום קיבל המבקש לידיו את רוב סכום התביעה, וגם אם לא קיבל את מלוא סכום התביעה, וויתרה הכלה על טענות שעמדו לה כלפי בנו, ובכל מקרה לא הוכח כי אי קבלת התביעה במלואה היא פועל יוצא של רשלנות מקצועית של המשיב, שאף היא לא הוכחה.

5.בבקשה שלפניי טוען המבקש כי טעה בית משפט קמא טעויות גלויות ובולטות המצדיקות התערבותה של ערכאת הערעור. המבקש ממקד בקשתו בטענה כי היה על המשיב לבסס את כתב התביעה על הוראות חוק הערבות ולא כתביעה להחזר הלוואה שהעניק המבקש לבנו ולכלתו. נטען כי הגשת התביעה כתביעה להשבת הלוואה, היוותה "הזמנה" של טענות נגד כאילו מדובר במתנה שניתנה לבן ולקנוניה שנרקמה, כביכול, בין האב לבן להשבת המתנה לאחר פרידת בני הזוג. עוד טוען המבקש כנגד "כריכת" תביעתו עם ההליכים שנוהלו בין הבן והכלה לבין עצמם וכי היה על המשיב לפעול "לפיצול תיקים" באופן שעניינו של המבקש לא יתברר בעל כורחו עם תיקים שאינו צד להם.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את תיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.

7.טענתו המרכזית של המבקש היא, כאמור, כי המשיב התרשל בכך שהגיש את תביעת המבקש להשבת הכספים ששילם לבנק לפירעון הלוואת המשכנתא כתביעה לפירעון הלוואה, תחת תביעה המתבססת על דיני הערבות. עיון במכלול החומר שהוגש לבית משפט קמא מעלה כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית, ראייתית ומשפטית שיש בה כדי להוכיח את טענותיו להתרשלות המשיב, לנזק שנגרם לו בשל ההתרשלות הנטענת או לקשר סיבתי בין השניים.

8.לעניין טענת ההתרשלות, בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי היה בגדר ערב ולא לווה נוסף כפי שהוגדר בהסכם ההלוואה, ולפיכך לא הוכיח כי המשיב התרשל באי העלאת טענה זו. מדובר בהכרעה שהתבססה על אדנים עובדתיים, ועל תשתית ראייתית חסרה, שלא ראיתי בסיס להתערב בה. במיוחד עת מדובר בפסק דין שניתן ע"י בית משפט לתביעות קטנות ((בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח, ניתן ביום 3.4.08, רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו, ניתן ביום 24.7.05, רע"א 6006/14 מ.ל.ב.ס טכנולוגיות בע"מ נ' רחל שחור, מיום 8.12.14).

9.ואולם, גם לו הוכח כי היה על המשיב לטעון מפורשות להשבת הכספים ששולמו מכוח פירעון ערבות, לא הוכח כל נזק שנגרם למבקש בשל אי העלאת טענה זו, ואף לא קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין נזקו הנטען של המבקש. כדי לזכות בתביעה בגין ייצוג רשלני "על התובע הנטל להוכיח, כי אלמלא התרשלות עורך הדין תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובתו... זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק-דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו התנהלו ההליכים באופן שונה" (ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 811, ראו גם ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' עו"ד קמר, 3.5.10).בענייננו, טענתו של המבקש מושתתת על ההנחה, כי אילו הוגשה התביעה כתביעת ערב שפרע את חיובי הלווים, תחת תביעה לפירעון הלוואה, היו נמנעות טענות הגנה מסוימות של הכלה ומכל מקום, כי מצבו המשפטי היה משתנה. לא מצאתי כי הונח בסיס ממשי, עובדתי ומשפטי, להנחה זו.