רע"א 13969-03-17 רוסתם נ' אבו סוואי ואח'

בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ. אילני), מיום 22.2.17, בת"א 21005-02-17.

בית משפט קמא, לא נעתר במסגרת החלטתו לבקשה לתת צו אשר הוגדר על ידי המבקש כצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים להפריע להחזקתו במקרקעין הידועים כחלקה 61 בגוש 30610 בבית חנינה (להלן: "הנכס"). בפועל, כפי שאף ציין בית משפט קמא, הרי שמבחינה מהותית, דובר למעשה בבקשה למתן צו עשה זמני, להוצאת המשיב 1 מהנכס.

לאחר עיון - לא נמצא כי יש מקום ליתן את הרשות המבוקשת.

בנסיבות העניין ניתן להסתפק בהנמקה מקוצרת כדלקמן;

לא שוכנעתי כי אם לא תינתן הרשות, בשלב זה, יהא בכך להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שיגרם נזק של ממש למי מהם, או ינוהל הליך מיותר, או בדרך שגויה (ר' סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984).

אפילו יוכיח המבקש בהמשך ההליך ובמסגרת בירור התביעה העיקרית כי שגה בית משפט קמא באיזה מקביעותיו, הרי שיוכל לקבל אז סעד של פינוי וכן יוכל לטעון לפיצוי בגין השהייה בנכס עד לאותו מועד (בין בדרך של תיקון התביעה ובין בדרך של היתר לפיצול סעדיו ובהמשך הגשת תביעה נפרדת).

יש לזכור כי מדובר בהחלטת ביניים אשר עניינה בסעד זמני, בעוד אין מניעה כי המבקש יפנה בהמשך, במהלך הדיון בבית משפט קמא, עם בקשה חוזרת ככל שתהא הצדקה לדבר.

כך לדוגמא לא ניתן לשלול כי אם יצליח המבקש להשלים הליכי תכנון ביחס לנכס ויקבל לידיו היתר בניה, אזי מקום בו שהות המשיב 1 בנכס, רק היא אשר תעכב מימוש ההיתר, עשוי הדבר להשפיע על מאזן הנוחות.

עת מדובר בהחלטות ביניים ממין זה, אין מניעה לתת החלטה שונה, בהמשך ההליך, ע"י אותו מותב אשר נתן את ההחלטה המקורית. בוודאי שכך הוא הדין, אם יחול שינוי עובדתי אשר יצדיק זאת.

ידועה ההלכה לפיה ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים. ההנחה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים מסוג זה. בעניין זה ר' רע"א 1181/97 קצף נ. בנק איגוד לישראל בע"מ (15.5.97); ע"א 7834/08 רימר ובניו בע"מ נ. מוטי בן ארצי (6.4.09); רע"א 8843/09 סטרוד נ. עו"ד אשכנזי, כונס הנכסים (5.11.09). איני סבורה שהמקרה שבפני בא בכלל אותם מקרים חריגים, בהם תתערב ערכאת הערעור, בשלב מוקדם זה.