רע"א 1396-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ'

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 25.12.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן) בע"א 7267-04-14 וע"א 9775-03-14, בגדרו התקבלו שני ערעורים על פסק דינו מיום 12.1.2014 של בית המשפט השלום בנתניה (כב' השופט ע' ניר נאוי) בת"א 7745-04-10.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 30.11.2009 נסע אוטובוס נוסעים, המבוטח על-ידי המשיבה 1 (להלן: שירביט), בדרך ראשית ליד נתיבות, כאשר טרקטור שבו נהג המשיב 3 (להלן: בובליל) הגיח לכביש מדרך לא סלולה ופגע באוטובוס. בעת התאונה היה המשיב 2 (להלן: כחלון) הבעלים של הטרקטור והמעסיק של בובליל, והמבקשת (להלן: כלל) המבטחת של הטרקטור.

2. לאחר התאונה הגישה שירביט לבית משפט השלום בנתניה תביעת שיבוב, במסגרתה עתרה לחייב את כלל, כחלון ובובליל בפיצוי בסך של 236,995 ש"ח, בגין תשלומים ששילמה לבעלי האוטובוס עקב נזקי הרכוש שנגרמו בתאונת הדרכים. בובליל לא התגונן וניתן נגדו פסק דין, ועל-כן עיקר המחלוקת שעמדה להכרעה בבית המשפט נסובה על שאלת אחריותם של כלל וכחלון. טענתה העיקרית של כלל הייתה, כי לטרקטור לא היה כיסוי ביטוחי בעת התאונה, וזאת מאחר שלפי תנאי הפוליסה, על הרכב להיות תקין כתנאי לחבות המבטח, ואילו הטרקטור היה תקול ומערכותיו היו לא תקינות. כלל טענה בנוסף, כי כחלון נמנע מלמסור לידיה נתונים אמיתיים אודות המצב המכני של הטרקטור והסתיר ממנה מידע מתוך כוונת מרמה, וגם מסיבה זו אין הפוליסה מכסה את התאונה. מנגד, כחלון טען כי לא מוטלת עליו חבות, וכי יש להטיל את מלוא האחריות לנזק על בובליל שנהג בטרקטור.

3. בפסק הדין שניתן ביום 12.1.2014 קבע בית משפט השלום, כי מאחר שבין כחלון לבובליל התקיימו יחסי עובד-מעביד, והתאונה אירעה במהלך ביצוע עבודתו של בובליל, נושא כחלון באחריות שילוחית לתאונה. בעניינה של כלל קבע בית משפט השלום, כי הטרקטור אכן לא היה תקין, ומכאן שפוליסת הביטוח אינה מכסה את התאונה ולכן כלל, כמבטחת, לא חבה בתשלום הנזק.

4. כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישו שירביט וכחלון ערעורים, שהתמקדו בעיקר בשאלת חבותה של כלל. בית משפט קמא קיבל את שני הערעורים וקבע, כי על כלל לשלם לשירביט את נזקי התאונה עקב חבותה על-פי הפוליסה. על-פי פסק הדין, כלל לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי בענייננו מתקיים החריג לפוליסה הקובע העדר כיסוי ביטוחי במצבים בהם הרכב אינו תקין. בית משפט קמא נימק את קביעתו בעיקר בכך שהחוקר מטעמה של כלל קבע בצורה נחרצת, כי לא נמצאו ראיות או ממצאים המצביעים על מצב תחזוקתי לקוי של הטרקטור; שהרכב עבר מבחן רישוי שנתי חמישה חודשים עובר לתאונה; ובכך שכלל לא הציגה כל חוות דעת מומחה לגבי אי תקינות הרכב.

5. בית משפט קמא דן בפסק דינו גם בערעור שכנגד שהגישה כלל, בו נטען כי בית משפט השלום לא דן בטענתה כי כחלון הסתיר מידע ומסר לה מידע כוזב. בית משפט קמא קיבל את טענותיה של כלל בעניין זה, והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך הכרעה בשאלה האם הסתיר כחלון מכלל מידע בכוונת מרמה. למען השלמת התמונה יצוין, כי ביום 30.3.2015 דחה בית משפט השלום את טענת המרמה, ובהתאם גם את טיעוניה של כלל בדבר היעדר כיסוי ביטוחי.

הבקשה דנא

6. בבקשת רשות הערעור שהגישה כלל נטען, כי בית משפט קמא התעלם באופן מופגן מראיות שהוגשו על-ידה, ושמהן עולה, לשיטתה, בבירור כי מערכות הטרקטור לא היו תקינות בעת התאונה. בנוסף, כלל מלינה על כך שבית משפט קמא יצר חזקה מסוג חדש – "חזקת תקינות", לפיה כל רכב שעבר מבחן רישוי שנתי הוא תקין אלא אם הוכח אחרת. כמו כן, טוענת כלל כי שגה בית משפט קמא בהידרשו לטענותיהם של שירביט וכחלון בדבר תקינות מערכות הטרקטור, וזאת על-אף שבית משפט השלום קבע שהן שירביט והן כחלון היו מודעים לטענותיה של כלל בכתב-ההגנה בדבר אי תקינות הטרקטור והיעדר הכיסוי הביטוחי, אך לא טענו דבר לענין זה אלא במסגרת חקירתו הנגדית של נציג חברת כלל, במהלך שהוגדר על-ידי בית משפט השלום כ"הרחבת חזית" פסולה. בנוסף נטען, כי משלא הוגשו מטעם כחלון עיקרי טיעון בערעור שכנגד, היה על בית משפט קמא לקבל את הערעור שכנגד במלואו, ולא היה מקום להורות על השבת הסוגיה לבית משפט השלום.