רע"א 1389/16 פאיז אשתיוי ואח' נ' זכי כמאל

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 30.12.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 32671-04-15 (כב' השופטים ד"ר ע' זרנקין, ר' פוקס ו-ע' אטיאס), בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 9.3.2015 בת"א 26602-11-12 (כב' ס' הנשיא ר' חדיד), בגדרו נדחתה תביעתו של המשיב נגד המבקשים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).

רקע והליכים קודמים

1. המבקש 1 הוא הבעלים והעורך האחראי של המבקשת 2, שהיא הבעלים של עיתון שבועי בשפה הערבית בשם "כל אל-ערב" (להלן: העיתון). בתקופה הרלבנטית למקרה שעומד במוקד בקשה זו, המשיב היה, בין היתר, נשיא ויו"ר ההנהלה של המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל (להלן: המכללה).

           כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, ביום 28.11.2007 הגישו המכללה והמשיב נגד המבקשים ואחרים תביעה כספית בסך של 9 מיליון ש"ח בגין פרסום לשון הרע (ת"א (מחוזי נצ') 804/07 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' עיתון כל אלערב – חברת כל אלערב בע"מ), הליך שעודנו מתנהל (להלן: התביעה הקודמת). ביום 19.10.2012, במסגרת סיקור ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בתביעה הקודמת, פרסם העיתון ידיעה בשפה הערבית על אודות עדותו של ד"ר נביה אלקאסם, עד מטעם התביעה (להלן: העד). בעקבות פרסום זה, ביום 14.11.2012, הגיש המשיב לבית משפט השלום תביעה נוספת נגד המבקשים בגין פרסום לשון הרע במסגרת כותרת הידיעה בלבד, שהיא התביעה העומדת במוקד הבקשה דנא. בכתבי הטענות של המבקשים הובהר, כי בבית משפט השלום נבחנה הידיעה בשפת המקור, וזאת בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים מאחר שהן בעלי הדין והן המותב הם דוברי ערבית. בפסק דינו של בית משפט השלום תורגמה הידיעה באופן הבא:

"העד השלוש עשר בתביעה זכי כמאל נגד כל ערב ואחרים נביה אלקאסם: כן אני תומך זכי כמאל בעמדתו נגד הזרם הלאומי והאסלאמי במכללת המורים במיוחד" [השגיאות בתרגום במקור, צ.ז.] (להלן: הפרסום).

2. המשיב טען כי הקורא הסביר יסיק מהכותרת כי המשיב יוצא נגד הזרם הלאומי-האסלאמי במכללה, ובכך נגד השאיפות והרצונות של ערבים מוסלמים. בהקשר זה נטען, כי יש בפרסום כדי לפגוע במשיב ולבזותו, ועל כן תוכן הפרסום עולה לכדי לשון הרע. הוטעם, כי הפרסום אינו משקף נאמנה את דבריו של העד, ומשכך לא עומדת למבקשים ההגנה שבסעיף 13(7) לחוק, הקובע כי פרסום לשון הרע לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי בתנאי שהפרסום הוא דין וחשבון הוגן של הנאמר בהליך שיפוטי. עוד נטען, שהפרסום גם אינו חוסה תחת ההגנה שבסעיף 14 לחוק, שעניינה אמת בפרסום שיש בו עניין ציבורי. המבקשים דחו טענות אלה, בציינם כי הפרסום משקף באופן מהימן את דבריו של העד, כך שהוא בבחינת פרסום מותר לפי סעיף 13(7) לחוק, וכן חוסה תחת צלה של ההגנה שבסעיף 14 לחוק. עוד נטען, כי האיזון בין שמירה על השם הטוב לבין חופש הביטוי נוטה לאחרון במקרה דנא, וזאת מהטעם שהפרסום בעל עניין לציבור מכיוון שהמשיב הוא דמות ציבורית.

           במאמר מוסגר יצוין כי התביעה הוגשה גם בעניינה של כותרת ידיעה נוספת שפורסמה על-ידי המבקשים זמן קצר לאחר הפרסום, שהתייחסה להליך משפטי נוסף (שלישי) שהתנהל בין המכללה לבין חשב המכללה (להלן: הפרסום הנוסף) שאינה עומדת במוקד הבקשה דנא.

3. בית משפט השלום דחה את תביעת המשיב, בקבעו כי הפרסום משקף באופן מהימן את דבריו של העד ולכן הוא בגדר פרסום מותר לפי סעיף 13(7) לחוק. בהקשר זה הובהר, כי תחולת ההגנה אינה מותנית בכך שהנאמר הוא בעצמו אמת, ומשכך לא נדרש בית המשפט לבחינת אמיתות תוכן דבריו של העד. באשר לפרסום הנוסף, נקבע כי לא הוכחו יסודות עוולת לשון הרע, והתביעה בגין פרסום זה נדחתה.