רע"א 13843-02-16 בסטוני (המנוח) ואח' נ' ח'ליל (המנוח) ואח'

 1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת איילת דגן) מיום 24/01/2016, בה נקבע, בין היתר, מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), כי על המבקשים להפקיד ערובה בסך של 50,000 ₪, שאם לא כן תידחה התביעה כנגד המשיב.

כן מופנית בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט קמא, לפיה נדחית כל טענה, בדבר נזק שנגרם, לכאורה, למבקשים בתקופה שבין הפלישה ועד לקבלת צו הפינוי בעניין המקרקעין נשוא הבקשה.

2.המבקשים הינם יורשי המנוח מוחמד חוסיין בסטוני ז"ל והמנוח רוסתום חוסיין בסטוני ז"ל, אשר היו הבעלים והמחזיקים בחלקות 19 ו-20 בגוש 12251 מאדמות טירת הכרמל. לטענתם, הם אף המחזיקים ובעלי הזכות להירשם במקרקעין סמוכים, המצויים אף הם בגוש 12251.

3.ביום 23/02/15 הגישו המבקשים תביעה כספית לפיצוי המבקשים, בגין נזקים שנגרמו, לטענתם, למקרקעין שבבעלותם, בעקבות רעיית העדר של המשיב במקרקעין, בהתאם להסכם הרשאה לרעייה שנקשר בין הנתבעים 1 ו-2 למשיב. על פי הסכם הרעייה, שנחתם ביום 20/01/03 בין המשיב והנתבעים 1 ו-2, אזור הרעייה היה בשטח של 2,300 מ"ר.

4.בשנת 2005 הגישו המבקשים, במסגרת ת"א 5874/05, בקשה לצו מניעה נגד המשיב, בדרישה שיפנה את המקרקעין עליהם הוקמה רפת ומכלאה, כאשר במסגרת ההליך נתברר, כי ההיתר, שלטענת המבקשים נתנו הנתבעים 1 ו-2 למשיב, להקים את הרפת והמכלאה בחלקה 19 בגוש 12251, ניתן בטעות, ובהתאם, פירק המנוח את הרפת והמכלאה והקימן בחלקה הסמוכה, אשר הוקצתה לו, חלקה 18.

5.חרף התחייבות המשיב לפנות את המקרקעין, נטען על ידי המבקשים, כי המשיב המשיך לרעות במקרקעין. על כן, ביום 26/02/13, בעקבות פניית המבקשים, ניתן צו על ידי בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט אהרון שדה, במסגרת הליך ביזיון בית משפט, שנדון בת"א 5874/05, המורה למשיב, בין בעצמו ובין באמצעות מישהו אחר, להפסיק את הכניסה או הפלישה למקרקעין ולמנוע את כניסת עדריו למרעה במקרקעין.

6.במסגרת התביעה הנוכחית טענו המבקשים, כי המשיב, בהסכמת הנתבעים 1 ו-2, המשיך לעשות במקרקעין כבשלו ולחבל במקרקעין. בתמיכה לטענות אלה, צירפו המבקשים את חוות דעתו של האגרונום, מר חוסין חאג', שנעשתה בשנת 2013, וכן פענוח תצלומי אוויר משנת 2013, המתארים את הנזק המתמשך במקרקעין בשנים 2001-2013, כאשר לפי חוות הדעת של האגרונום, מר חוסין חאג', הוערך הנזק, נכון לחודש אוקטובר 2012, על סך של 332,985 ₪.

7.המשיב הגיש בפני בית משפט קמא בקשה, במסגרתה עתר לדחיית התביעה מחמת התיישנות, שכן לעמדתו, הנזק למקרקעין נגרם עוד קודם לשנת 2001, גם אם זה התגלה למבקשים רק בשנת 2005, וכן עתר לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה, במידה והתביעה לא תידחה.

8.בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 24/01/16, דחה את בקשת המשיב לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, ומנגד, קיבל את הבקשה, בכל הנוגע לאי קבלת היתר לפיצול סעדים בחלקה, ובאופן שדחה את טענות המבקשים, בדבר נזק שנגרם, לכאורה, למבקשים בתקופה שבין הפלישה ועד לקבלת צו הפינוי בשנת 2005.

9.באשר לבקשה להפקדת ערובה, קיבל בית משפט קמא את הבקשה וציין, כי המבקשים לא התייחסו למצבם הכלכלי בתגובה לבקשה להפקדת ערובה, ובפרט לאור העובדה, כי מייפוי הכוח שצורף לכתב התביעה עולה, כי לפחות אחד מהיורשים הוא תושב ארצות הברית.