רע"א 13629-02-16 טובים נ' קייקוב ואח'

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 13.01.16 (כב' השופט נ. שטרנליכט) אשר קבע את שומת ההוצאות של המשיב, אותן חייב לשלם לו המבקש, והעמידן בדרך האומדנא (כ"פיצוי גלובאלי") ע"ס 10,000 ₪, זאת בנוסף לסכומים שנקבעו בפסק הדין מיום 17.9.15 כשכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.

2.כאמור בהחלטה, מדובר בתביעה מורכבת ובהוצאות שיש להוכיחן וע"כ על המשיב להגיש תביעה מתאימה ביחס להוצאות שהיו לו, שהצריכו לקיחת אשראי ותשלום ריבית. רכיב זה יש למצות בדרך של הגשת תביעה מתאימה. יחד עם זאת, בכל הנוגע לנסיעות ואבדן ימי עבודה - הסכום לא הוכח, אך ניתן לקבוע אותו באופן גלובאלי, וכך נקבע.

3.תמצית טענות המבקש-

לטענת המבקש, שגה בית משפט בהחלטה זו, מאחר שתקנה 513 לתקסד"א, מכוחה ניתנה ההחלטה נושא הבר"ע, אינה מכירה בדרך זו של שומת ההוצאות. כמו כן, בית המשפט לא שקל במסגרת שיקוליו את העובדה כי המשיב הגיש תביעה כספית-נזיקית נגד ב"כ דאז, במסגרתה תבע גם את הוצאותיו בהליך. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה. עוד טוען המבקש כי ע"פ תקנה 513 אבדן ימי עבודה אינם נכללים בשומת ההוצאות.

4.תמצית טענות המשיב –

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות. מדובר בהליך מורכב שנמשך 6 שנים והמשיב פרט בבקשתו לשומת הוצאות את הוצאותיו הישירות שנאמדו על ידו בסך 137,198 ₪, מתוכם סך 85,545 ₪ שכ"ט עו"ד, ו-4,630 ₪ עבור נסיעות לניהול ההליך. מדובר בהוצאות ישירות לצורך ניהול ההליך והיה מקום כי בימ"ש קמא יפסוק את ההוצאות המבוקשות במלואן. החלטת בימ"ש קמא תואמת את לשון תקנה 513 בתקסד"א הקובעת כי בימ"ש רשאי לשום כל הוצאה אם הוא סבור כי ההוצאה סבירה ודרושה לניהול המשפט. מדובר בהחלטה שבשיקול דעת בימ"ש קמא.

5.דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתשובות לה, אני סבורה כי בשל חשיבות העניין יש מקום ליתן רשות ערעור, ויש לדון בבקשה כבערעור.

יחד עם זאת ומהטעמים שלהלן, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

במסגרת פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 17.9.15, נקבע כי המבקש ישא בשכ"ט המשיב בסך כולל של 20,000 ₪, וישא בהוצאות המשיב בהתאם לשומת הוצאות שתוגש.

המשיב הגיש בקשה לפסיקת הוצאות נתמכת בתצהיר, בסך כולל של 137,000 ₪, הכוללים שכ"ט עו"ד, הלוואות שנלקחו לצורך מימון הוצאות משפט, ריביות ועמלות בגין ההלוואות, נסיעות ואבדן ימי עבודה.