רע"א 13256-05-16 שם טוב נ' קליין ואח'

1.מונחת לפני בקשה לפטור את המבקשת מתשלום אגרת המשפט.

2.עסקינן בבקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' הרשם הבכיר א. כהן) מיום 04.05.2016 (ת.א 621-02-16), לפיה חויבה בתשלום הוצאות בסך של 4,000 ₪ כתנאי לביטול פסק דין, שניתן כנגדה ביום 17.04.2016 בהיעדר הגנה (להלן: "ההחלטה").

3.בבסיס הבקשה מונחים טעמים כלכליים, אך לאחרונה עתרה המבקשת בבקשה לצרף כאסמכתא פסק דין, אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון ברע"א 3784/16 נחום קרליץ נ' הוט מובייל בע"מ (19.06.2016) (להלן: "עניין קרליץ"), אשר, לשיטתה, קביעותיו יפות וחלות אף בעניינה ולפיהן פטורה היא מתשלום אגרת המשפט בהליך זה.

אקדים את המאוחר ואבאר כי באותו עניין פטר בית המשפט את העליון את המבקש מתשלום אגרת המשפט בבקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום לפיה הותנה מתן רשות להתגונן בהפקדת סך של 10,000 ₪.

בית המשפט העליון מצא בהוראת תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות האגרות") עיגון לפטור האמור.

4.המשיבות נדרשו להתייחס לפסק הדין בעניין קרליץ.

4.1המשיבה 1 מחזיקה בדעה כי לפסק הדין "אין כל רלוונטיות להליך דכאן", מה גם שלא ניתן ללמוד מהקביעות בפסק הדין "מכוח אנלוגיה או מכוח קל וחומר", שכן עניינו בשאלה "האם יש להעניק פטור מתשלום אגרה למי שמגיש בקשת רשות לערער על דחיית בקשתו לפטור מתשלום אגרת משפט", בעוד שהבקשה לרשות ערעור דנן עניינה השגהר על חיובה של המבקשת בתשלום הוצאות כתנאי לביטול פסק הדין, שניתן בהעדר הגנה (סעיפים 2-1 לתגובת המשיבה 1).

4.2המשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי הבקשה לרשות ערעור אינה חוסה תחת עילות הפטור המנויות בסעיף 20(4) לתקנות האגרות, מה גם שהנסיבות בפסק הדין אינן דומות למקרה דנן.

לטענת היועץ המשפטי לממשלה פסק הדין עניינו בערעור הנסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי להטיל תשלום ערובה על מנת ליתן רשות להתגונן, בעוד שהבקשה לרשות ערעור מושא הבקשה לפניי עניינה ערעור על החלטת בית המשפט השלום על חיובה של המבקשת בהוצאות משפט "בין אם יבוטל פסק הדין ובין אם הבקשה לביטול תידחה" (סעיף 8 לתגובת היועץ המשפטי לממשלה).