רע"א 1320/15 פרוכטר נ' הכונס הרשמי ואח'

   בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' טאובר) מיום 18.1.2015 בה הורה למבקש ולרעייתו לפנות חלק ממקרקעין המשמשים דירת מגורים, וכן על החלטתו של בית המשפט מיום 10.2.2015 בה דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 18.1.2015.

1. לפני כעשור הגיש אחד מנושי המבקש בקשה למתן צו כינוס לנכסי המבקש ולהכרזתו כפושט רגל. בשנת 2006 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את הבקשה ונתן צו לכינוס נכסי המבקש, המשיב 1 מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן) ובשנת 2007 הוכרז המבקש פושט רגל. הנאמן אישר ארבע תביעות חוב נגד המבקש בסכום כולל של כמיליון ש"ח. הנושה בחלק הארי של החוב הוא יוזם הליך פשיטת הרגל, קשיש יליד 1928, אשר לו חייב המבקש למעלה מ-990,000 ש"ח. מאז ועד היום לא עמד המבקש בתשלומים החודשיים בהם חויב על-ידי בית המשפט, והדיווידנד שנצבר בקופת פשיטת הרגל אפסי. למבקש ורעייתו זכויות בשתי דירות אותן חיברו בשכונת רמת ויז'ניץ בחיפה. הדירה האחת, חלקה 77/28 בגוש 11188, בגודל של כ-52 מ"ר (להלן:היחידה הגדולה) והשנייה, חלקה 77/27 בגוש 11188, בגודל של כ-34 מ"ר (להלן: היחידה הקטנה). בחודש ינואר 2012, כחמש שנים לאחר הכרזתו של החייב כפושט רגל, הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על פירוק השיתוף באחת משתי הדירות, וכן ביקש לאפשר לו למכור את היחידה הגדולה כשהיא פנויה, כך שהמבקש ורעייתו ייוותרו בעליה של היחידה הקטנה. בהחלטתו מיום 19.2.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן והורה על פירוק השיתוף במקרקעין, והתיר לרעיית המבקש להודיע איזו יחידת דיור מבין השתיים היא מבקשת להותיר בידה, בכפוף לעריכת תשלומי איזון וכן לפדות את חלקו של המבקש ביחידת הדיור, ככל שתבחר לעשות כן. רעיית המבקש הודיעה מצדה כי היא בוחרת ביחידה הגדולה, ובמקביל ערערה על ההחלטה בדבר פירוק השיתוף לבית משפט זה, אך ערעור זה נדחה ביום 18.6.2013 לאחר שלא הופקד עירבון כנדרש (ע"א 2372/13). בהמשך הגישו המבקש ורעייתו בקשות שונות לעניין מכר היחידה וההתאמות שיש לבצע כדי להכשירה למגורים, ואף נמלכו בדעתם וביקשו להותיר בידיהם את היחידה הקטנה אך לאחר שבית המשפט אישר זאת והנאמן פתח בהליכים למכירת היחידה הגדולה, נמלכו בדעתם פעם נוספת וביקשו להמשיך להתגורר ביחידה הגדולה.

           ביום 27.11.2014 אישר בית המשפט המחוזי לרעיית המבקש להמשיך ולהתגורר ביחידה הגדולה, בכפוף לתנאים שונים ובהם הפקדת סכומי כסף על חשבון תשלומי האיזון וכן תצהיר שיגישו המבקש ורעייתו בו יצהירו כי יפנו את היחידה הקטנה עד ליום 1.1.2015 וימסרו אותה לנאמן. בית המשפט הוסיף כי המבקש ורעייתו פועלים לסכל את מימוש ההחלטה, כי המבקש אינו משלם את התשלומים החודשיים, אינו פורע את חוב הפיגורים וכי הוא ורעייתו מתגוררים כל אותה עת בשתי יחידות הדיור ועל כן עליהם למלא אחר תנאי ההחלטה אחרת הנאמן ישלים את הליכי מימוש היחידה הגדולה. בית המשפט הוסיף ונעתר לבקשת הכונס הרשמי לחייב את רעיית המבקש בדמי שימוש ראויים על השימוש שהיא עושה באחת משתי הדירות בסך של 3,000 ש"ח מיום 19.2.2013 ועד למועד הפינוי בפועל של אחת מיחידות הדיור. רעיית המבקש הגישה מצדה בקשה לביטול ההחלטה בטענה כי לא הייתה מיוצגת במועד מתן ההחלטה מיום 27.11.2014 וכן התנגדה לחיובה בדמי השימוש גם לגוף העניין.

2. בהחלטתו מיום 18.1.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה בחלקה וביטל את החיוב בדמי השימוש שנקבעו, אך לצד זאת קבע כי רעיית המבקש לא מילאה אחר התנאים שנקבעו להמשך המגורים ביחידה הגדולה. בית המשפט ציין כיההחלטה על פירוק השיתוף ניתנה עוד בחודש פברואר 2013 ומאז המבקש ורעייתו סיכלו את מימוש ההחלטה בכל דרך והכבידו על הצגת היחידה לרוכשים. עוד ציין בית המשפט כי המבקש לא משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, אינו פורע את חוב הפיגורים וממשיך להתגורר עם רעייתו בשתי יחידות הדיור. בנסיבות אלה, כך נקבע, יש לאפשר לנאמן להשלים את הליכי המכר ובית המשפט הוסיף כי עלויות התאמת היחידה הקטנה כמו גם תשלומי האיזון יועברו לידי רעיית המבקש מתוך תמורת מכירת היחידה הגדולה, והורה למבקש ולרעייתו לפנות את היחידה הגדולה עד ליום 1.3.2015 (להלן: ההחלטה הראשונה). המבקש לא השלים עם החלטה זו, והגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצועה, בה טען כי ההחלטה ניתנה בהיעדר ייצוג מטעמו, וכי טרם מימוש היחידה יש למצות הליכי גביית חובות המגיעים לו מתיקי הוצאה לפועל בהם הוא מוגדר כזוכה.

3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 10.2.2015 ועמד בפירוט על השתלשלות העניינים בהליך פשיטת הרגל. בית המשפט ציין כי המבקש התנהל בחוסר תום לב, צבר חוב פיגורים בסך של כ-83.5 אלף ש"ח ולא שילם תשלומים סדירים לקופת פשיטת הרגל, בעוד שהכנסות התא המשפחתי שלו עמדו על כ-15,000 ש"ח מתוכם 10,000 ש"ח נטו הכנסות רעייתו. בית המשפט הוסיף וציין כי בין חודש יוני 2011 לחודש פברואר 2013 הופקדו בחשבונו של המבקש מזומנים בסך כולל של כ-84 אלף ש"ח, בנפרד ממשכורתה של רעייתו וכי למעשה הוא נאות להפקיד בקופת פשיטת הרגל כספים רק לאחר שהוצאו נגדו פקודות מאסר. עוד ציין בית המשפט כי המבקש נסע לחו"ל בשנת 2010 מבלי לקבל היתר מבית המשפט וכן פעל להסתיר כספים שלהם היה זכאי ופעל ככל יכולתו על-מנת לסכל את הליכי פשיטת הרגל המתנהלים נגדו. לעניין טענת המבקש לאי ייצוגו בדיון קבע בית המשפט כי לשני באי-כוחו של המבקש הומצא זימון לדיון אך הם בחרו שלא להתייצב אליו אף שהובהר כי הדיון לא יידחה וכי מכל מקום עו"ד חיידר, המייצג אף הוא את המבקש, נכח בדיון. אשר לטענת המבקש כי טרם מימוש דירת המגורים יש למצות תחילה את זכויותיו בהליכי ההוצאה לפועל, קבע בית המשפט כי מדיווחי הנאמן עלה כי סיכויי הגביה בתיקי ההוצאה לפועל הינם קלושים ביותר אם לא אפסיים, וכי אין תועלת בהמשך נקיטתם, בפרט בהינתן העובדה שבית המשפט נענה לבקשת המבקש ונתן לבא-כוחו שהות של שנתיים לפעול לגביית הכספים אולם הוא לא עשה כן ומכל מקום, המבקש לא הציג מקור לגביית הכספים בתיקי ההוצאה לפועל או כל מקור אחר לפירעון חובותיו בהליך פשיטת הרגל. בית המשפט הוסיף וקבע כי אמנם ככלל יש למצות דרכים אחרות טרם מימוש דירת המגורים של החייב, אולם בנסיבות המקרה ראה לנכון לאפשר את המימוש, בהיעדר מקורות כספיים אחרים ובהינתן העובדה שלרעיית המבקש ניתנה אפשרות לבחור את היחידה בה היא מבקשת להמשיך ולהתגורר בכפוף לביצוע תשלומי איזון ואף לפדות את זכויות המבקש בדירת המגורים. לבסוף, ציין בית המשפט כי המבקש ורעייתו לא יוותרו חסרי קורת גג לאחר מימוש היחידה הגדולה. בית המשפט דחה, אפוא, את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו מיום 18.1.2015 (להלן: ההחלטה השנייה).

4. מכאן הבקשה שלפניי המופנית הן כלפי ההחלטה הראשונה והן כלפי ההחלטה השנייה. המבקש טוען כי הדיון ביום 11.1.2015 התקיים מבלי שהיה מיוצג שכן עו"ד חיידר מייצגו רק לצורך גביית זכויותיו בתיקי ההוצאה לפועל והוא שב וטוען כי יש למצות תחילה את הליכי הגבייה בתיקי ההוצאה לפועל, טרם שתמומש דירת המגורים. המבקש מוסיף כי אין בהילות לממש את דירת המגורים וכי בפועל הוא ורעייתו יוותרו ללא קורת גג שכן היחידה הקטנה אינה ראויה למגורים, יש לערוך בה התאמות, ופינוים עתה יסב להם נזק בלתי הפיך. עוד טוען המבקש כי על פי תחשיב שהציג לבית המשפט המחוזי מימוש הנכס לא יניב דיווידנד לנושים בשל ניכוי ההוצאות ובהן ההתאמות ותשלום מחצית מהתמורה לרעייתו. המבקש מלין על הקביעה לפיה הוא ורעייתו סיכלו את מימוש ההחלטה לעניין מכר היחידה והוא מוסיף כי לרעייתו הזכות לבחור את היחידה המועדפת עליה והוא מוסיף כי חלק מהכנסות התא המשפחתי הם מגמ"חים וכי חוב הפיגורים נוצר עקב תשלומים חודשיים גבוהים שהוטלו עליו ומכל מקום, גובה החוב לטענתו הוא 20,000 ש"ח בלבד.

           בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי שנקבע, כאמור, ליום 1.3.2015 וכן לעיכוב ביצוע של "כלל ההליכים בתיק הפש"ר נגד המבקש, ובכלל זה הליכי מאסר..." וכן על ביטול הדיון הקבוע בבית המשפט המחוזי ליום 15.3.2015. בהחלטתי מיום 22.2.2015 הוריתי למשיבים להגיב לבקשת עיכוב הביצוע ובהסכמת הצדדים, עוכב פינוי הנכס עד למתן ההחלטה בבקשה דנן. כן הוריתי כי אין מקום להורות על ביטול הדיון הקבוע בבית המשפט המחוזי ליום 15.3.2015.

5. הנאמן והכונס הרשמי מתנגדים לבקשה. הנאמן סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומפרט לגבי כל תיק בהוצאה לפועל מדוע סיכויי הליכי הגבייה בתיקים אלו קלושים. לשיטתו, טענת המבקש בהקשר זה משמשת אותו על מנת לעכב פעם נוספת את הליך מימוש דירת המגורים. הנאמן מוסיף וטוען כי המבקש ורעייתו מונעים את מכירת היחידה הגדולה ומנגד את עריכת ההתאמות למגוריהם ביחידה הקטנה וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת נושי המבקש, שכן המבקש ורעייתו לא יוותרו ללא קורת גג והוגשה הצעה לרכישת היחידה הגדולה בכחצי מליון ש"ח ואף בלמעלה מכך, ומכירתה תאפשר חלוקת דיווידנד לנושים ובראשם לנושה העיקרי, קשיש בן 88 המתקיים מדמי ביטוח לאומי וגר בשכירות. כן מוסיף הנאמן וטוען כי המבקש מנסה לערער על קביעות נוספות בהחלטות שונות שניתנו בעניינו שהמועד להשיג עליהן חלף. הכונס הרשמי מוסיף כי משההחלטה על פירוק השיתוף ניתנה לפני כשנתיים והפכה חלוטה, היה בידי המבקש ורעייתו די זמן להיערך לפינוי ואין לקבל עתה את טענותיהם בהקשר זה.