רע"א 1290/16 בנימין רביזדה ואח' נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) מיום 17.1.2016, בה דחה בית המשפט את עמדת המבקשים להורות כי הליך החילוט בעניינם ייערך בהתאם לסעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: החוק).

תמצית הרקע העובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

1. בחודש יוני 2002 הוגש כתב אישום נגד המבקשים - בנימין רביזדה ושתי חברות שהיו בשליטתו (להלן בהתאמה: רביזדה ו-החברות) בפרשה שהייתה אחד מספיחיה של מעילת הענק בבנק למסחר (לפירוט הרקע העובדתי ראו ע"פ 5529/12 רביזדה נ' מדינת ישראל (9.11.2014)). כתב האישום כלל 12 אישומים בהם יוחסו למבקשים מספר רב של עבירות, ובהן שותפות וכן נטען כי רביזדה ביצע עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. עוד כלל כתב האישום בקשה לחילוט רכושו של רביזדה (להלן: הרכוש) לפי סעיף 21 לחוק (הליך חילוט פלילי). סמוך לאחר הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על תפיסת רכושו של רביזדה. ביום 18.4.2012 הרשיע בית המשפט המחוזי את רביזדה, בין היתר, בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע וכן בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק, החברות ורביזדה הורשעו בעבירות על פקודת מס הכנסה ועל חוק המע"מ (ת"פ 40183/02; להלן: ההליך בבית המשפט המחוזי). בהחלטה נפרדת מאותו יום התייחס בית המשפט המחוזי לבקשת החילוט של המדינה וקבע כי:

"בנסיבות הקיימות, ובשל סד הזמן שבמסגרתו פועל הח"מ [השופט א' שהם-א.ח.], מן הראוי כי בשלב הטיעונים לעונש תידון הבקשה, ככל שהדברים יהיו מוסכמים על ב"כ הנאשמים, וככל שמדובר בעניינים שנויים במחלוקת, מן הראוי לפנות להליך האזרחי, שבגדרו תוגש בקשה מחודשת ומעודכנת על-ידי התביעה. במסגרת זו, תינתן אפשרות לטוענים לזכות לגבי הרכוש, להשמיע את טיעוניהם באמצעות תצהיר ולהופיע לחקירה [...]" (להלן: ההחלטה מאפריל 2012).

           ביום 23.4.2012 הציע בית המשפט המחוזי לצדדים להגיע להסכמות בעניין החילוט, וציין כי "ככל שלא תוצג עמדה מוסכמת, יידון נושא החילוט בהליך אזרחי [...]". הצדדים לא הגיעו להסכמות בנוגע לחילוט. ביום 30.5.2012 גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המבקשים בגין העבירות שבהן הורשעו.

2. כשלושה חודשים לאחר מכן הגישה המדינה במסגרת ההליך הפלילי "בקשה מחודשת ומעודכנת למתן צו סופי לחילוט רכוש" וביום 12.10.2012 העביר בית המשפט (השופט ע' מודריק) את הטיפול בבקשה להליך אזרחי (ת"א 26254-10-12). הן המבקשים והן המדינה הגישו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הליך החילוט הושהה בינתיים עד להכרעה בערעורים, ולאחר שביום 9.11.2014 נדחה מרבית ערעורם של המבקשים (ע"פ 5529/12 לעיל) שבה המדינה חידשה את הליכי החילוט על ידי פתיחה בהליך אזרחי חדש (ת"א 2116-08-15) במסגרתו הגישה ביום 2.8.2015 "בקשה לצו חילוט פלילי סופי" לפי סעיף 21(ה) לחוק (להלן: בקשת החילוט החדשה). ביום 4.8.2016 ונוכח מחלוקת בין הצדדים, ביקש בית המשפט המחוזי את התייחסותם לשאלת אופי ההליך בו תידון בקשת החילוט החדשה. המדינה טענה כי מדובר בבקשה לחילוט רכוש בהליך פלילי לפי סעיף 21 לחוק; ואילו המבקשים סברו מצידם כי בשים לב להחלטה מאפריל 2012 בה נקבע כאמור כי ככל שישנם עניינים השנויים במחלוקת ראוי לפנות להליך אזרחי, ניתן לנקוט בהליך חילוט אזרחי בלבד לפי סעיף 22 לחוק.

3. בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן) דחה את עמדת המבקשים בציינו כי תכליתו של סעיף 21(ה) לחוק היא ליתן מענה למצב בו ריבוי נאשמים או טוענים לזכות עלול לגרום לסרבולו ולהתמשכותו של ההליך הפלילי וזאת בשים לב לכך שברגיל דיון בבקשת החילוט נערך בשלב הטיעונים לעונש. במקרים כאלו, כך נקבע, רשאי בית המשפט להעביר מיוזמתו את המשך בירור ההליך להליך אזרחי. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין המדובר בהליך חילוט אזרחי לפי סעיף 22 לחוק, הנפתח על ידי פרקליט מחוז ומוגבל לשני מצבים בלבד - כאשר הנאשם אינו בישראל או שלא ניתן לאתרו וכן כאשר הרכוש שמתבקש חילוטו התגלה לאחר ההרשעה. עוד נקבע כי אימוץ פרשנות המבקשים לפיה החלטה לפי סעיף 21(ה) לחוק משמעה ניהול הליך חילוט אזרחי אך ורק לפי סעיף 22 לחוק תביא לריקון הוראות סעיף 21 לחוק מתוכן בכל אותם המקרים בהם מתעורר קושי פרוצדורלי בקיום המשך הדיון בבקשת החילוט במסגרת ההליך הפלילי המקורי וכי פרשנות זו אינה מתיישבת עם תכלית החוק.

טענות הצדדים