רע"א 12805-06-15 אהרון ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה

א.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, שליד בית משפט השלום בחיפה (להלן: "הוועדה"), בראשות כב' השופט א. שדה, בתיקים ו"ע 33400-11-14 אהרון מלכה נגד הרשות לזכויות ניצולי השואה, ו-ו"ע 14585-11-14 דבורה פסקל נגד הרשות לזכויות ניצולי השואה, לפיה:

"הכרעה סופית בעררים בהם עולות סוגיות הקשורות לפסקי הדין בענין דידי יגר ואסטלה גרינברג (צ"ל: גרימברג) תינתן לאחר שהסוגיה העקרונית בדבר הזכאות תוכרע בערכאת הערעור ותהפוך לחלוטה...".

בסיומת החלטתה כותבת הוועדה:

"ראוי להזכיר שוועדת הערר בחיפה לא עצרה את הדיונים בעררים אלו אלא אפשרה בירור עובדתי של כל ערר וערר כך שברגע שתיפול הכרעה בסוגיה העקרונית לא יצטרכו העוררים להמתין למועד דיון נוסף".

ב.שתי המבקשות, הגב' אהרון (ילידת 1933) והגב' פסקל (ילידת 1936) הינן ילידות העיר גאלאץ שברומניה, והגישו את בקשותיהן למשיבה להכרה בהן כזכאיות למלוא התגמולים לפי חוק ההטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007 (להלן: "חוק ההטבות"), נוכח העובדה שהן חויבו במהלך מלחמת העולם השניה על ידי חיילים גרמניים לבצע עבודות פרך בכפיה.

לטענתן, אתר עבודות הפרך והכפיה בעיר גאלאץ, לשם נלקחו היהודים, הוא "מחנה מוכר" כנדרש בסעיף 3 (א) (1) (ב) של חוק ההטבות.

ג.המשיבה דחתה את בקשותיהן של שתי המבקשות בנימוק שלא מתקיים לגביהן התנאי של שהיה במחנה ריכוז, בגטו, או במחנה שעבדו בו בעבודת פרך.

מכאן העררים שהגישו המבקשות ואשר נדונו ונשמעו בפני הוועדה. ביום 5.1.15 נחקרו שתיהן בחקירה נגדית בפני הוועדה.

ד.ביום 13.5.15 עתרה המשיבה, כי הוועדה תורה על עיכוב ההליכים בתיקים מסוג זה עד לקבלת ההכרעה בבית המשפט העליון (ולעניין זה אתייחס בהמשך). הוועדה אכן נענתה לעתירתה זו של המשיבה חרף התנגדות בא-כוחן של המבקשות.