סגרון נ' מימי הנגב בע"מ ואח'

המבקש הגיש לבית משפט השלום באשקלון תביעה כספית-נזיקית על סך 222,000 ₪ נגד המשיבה 1 ואח', בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהסרת שעוני המים שהותקנו בשטחים החקלאיים שמעבד המבקש במושב תלמים (להלן – המושב), בגין יתרת חוב, לכאורית, המוכחשת על ידו.

על פי כתב התביעה, יתרת החוב הנטענת שגויה מאחר ונוצרה כתוצאה מקביעת תעריפים גבוהים לצריכת המים, ומגביית יתר עבור עבודות תחזוקה שוטפות של תשתיות המים – שלא בוצעו בפועל.

בהסכמת הצדדים, הועברה "סוגיית המים" (טענות המבקש בנוגע למכסות המים שהוקצו לו, לתעריפים שנקבעו עבור צריכת המים ולהחזרים הכספיים הנטענים על ידי המבקש) להכרעת בורר, אשר מונה על ידי מנהל רשות המים, מר דוד טרבלוס (להלן – הבורר), ורכיב התביעה הנזיקי נדחה להכרעתו של בית המשפט קמא לאחר קבלת פסק הבוררות.

ביום 22/2/15 הגיש הבורר לבית המשפט קמא את פסק הבוררות, ולפיו יש לזכות את המבקש בסכום כולל של 59,268 ₪, בגין חיוב יתר בעבור צריכת מים בשטחים המעובדים (להלן – פסק הבוררות).

אשר לטענות המבקש בנוגע להחזרים הכספיים המגיעים לו עבור עבודות תחזוקה שלא בוצעו בפועל, קבע הבורר כי "על הצדדים לבררם ביניהם... מאחר ואני מתייחס למחיר המקסימלי שרשאים לגבות על פי רשות המים... מאחר וזו החלטה של רשויות האגודה אני לא טיפלתי בסוגיה זו".

בעקבות פסק הבורר, הגיש המבקש לבית המשפט קמא ביום 3/3/15 "הודעה" במסגרתה עתר להורות לבורר להשלים ו/או לתקן את פסק הבוררות בשל "טעויות גלויות" שנפלו בו, בין היתר בשל הסתרת ראיות על ידי המשיבים , לטענת המבקש.

בהודעתו, טען המבקש כי הבורר נמנע מלדון במלוא המחלוקת שהובאה להכרעתו, והתעלם (בתחשיב שערך לשנים שבמחלוקת) מסכומים שלטענת המבקש שילם למשיבים 1 ו- 3 בעבור צריכת מים ובעבור דמי אחזקה וטיפול בתשתיות המים – אשר על פי הנטען לא בוצעו בפועל ונדרשת השבתם.

לאחר קבלת עמדת המשיבים, דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת ס. כהן בהחלטה מיום 14/6/15) את "הודעת המבקש" וקבע כי החלטת הבורר שלא לדון בטענות המבקש להשבה – מהווה הכרעה מאחר ו"...מדובר בהחלטה שניתנה כדין על ידי רשויות האגודה, שהחליטה לגבות את הסכומים המותרים לה... ולכן אינה ניתנת לבירור על ידו".

אשר לטענת המבקש בדבר הסתרת ראיות על ידי המשיבים, קבע בית המשפט קמא כי ככל ש"הנתבעות נמנעו מלהעביר לבורר ראיות מסויימות – היה על התובע לטעון בעניין זה בפני הבורר, להציג את הראיות בעצמו. לא עשה כן התובע, הרי שהוא מנוע היום מלתקוף את קביעות הבורר, בדרך של החזרת התיק לבורר... אם התובע סבור בעניין זה כי הבורר שגה ושגיאתו מצדיקה זאת, עליו לפנות בעניין בבקשה לביטול פסק הבורר".

נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתו, שב המבקש וחזר על הטענות שהעלה בהודעתו לבית המשפט קמא, וטען כי השלמת פסק הבורר המבוקשת, נדרשת בהכרח לאור ההשלכות שיש לפסק הבורר על הרכיב הנזיקי הנתבע.