רע"א 11248-01-15 ברוכין נ' לוי ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"א 6267-09 מיום 11.12.14, אשר דחתה את בקשת המבקשת להורות על פירוק שיתוף בנכסים מושא הליך הפירוק, בדרך של אישור רכישת כל הנכסים על ידי המבקשת.

רקע עובדתי

הצדדים לבקשה הינם בעלי זכויות במשותף (בחלקים משתנים) בחמישה נכסי מקרקעין, הידועים כגוש 30063 חלק 115 ברחוב עונג שבת 3 בירושלים; גוש 30082 חלקה 86 ברחוב מלאכי 25 בירושלים; גוש 30013 חלקה 40/5 ברחוב מרדכי היהודי 21 בירושלים; גוש 30046 חלקה 24 ברחוב אריה לוין 1 בירושלים; מגרש הידוע כמספר 1015 דף 4587 ברחוב בצלאל בירושלים. עסקינן בנכסים שהצדדים קיבלו בירושה. בפתח הדברים יובהר, כי הנכס ברחוב עונג שבת נמכר על ידי כונס הנכסים בהליך בבית המשפט קמא; לגבי הנכס ברחוב מרדכי היהודי ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה, המורה על מימוש הנכס בהליך התמחרות פתוח (עמ' 4 פסקה 3 להחלטה מיום 17.11.14).

לאורך השנים, הנכסים האמורים נוהלו ע"י עו"ד אהרון ברוכין, שהיה האחראי הבלעדי על קבלת ההחלטות הנוגעות לאופן הניהול. בשנת 2009 הגישו המשיבים 2-1 תביעה לפירוק שיתוף בנכסים. המחלוקת בין הצדדים נסובה על אופן מימוש הנכסים. משלא הושגה הסכמה על דרך פירוק השיתוף, מינה בית משפט קמא, ביום 21.3.11, כונס נכסים לצורך ניהול וביצוע הפירוק.

במסגרת הליך ניהול הנכסים ופירוק השיתוף, הגיש כונס הנכסים, לבקשת בית המשפט, הצעה למתווה פירוק השיתוף, אשר כללה מספר דרכים לביצועו.

ביום 20.10.14 הגישה המבקשת לבית משפט קמא הצעה לרכוש את כל הנכסים במצבם דהיום, "כמקשה אחת", ללא התמחות חיצונית, תוך שהיא מטעימה כי היא בעלת רוב הזכויות בנכסים (להלן: "ההצעה").

החלטת בית משפט קמא

ביום 11.12.14, דן בית משפט קמא שתי שאלות עקרוניות: האחת – בהצעת המבקשת מיום 20.10.14; והשנייה – בהמלצת כונס הנכסים בדבר מתווה פירוק השיתוף בנכסים.

בית משפט קמא דחה את הצעת המבקשת בקובעו, בין היתר, כי אין ליתן משקל רב לעובדה שהמבקשת הינה בעלת רוב הזכויות בנכסים השונים, הואיל ובית המשפט נדרש להגן על בעלי זכויות המיעוט מפני אופן מימוש הנכסים במסגרת הליך פירוק השיתוף, שכן במקרה דנן בעלת הזכויות העיקריות עלולה להוביל לפעולות, או למנוע השבחות, שייקרו עבורה את הרכישה – על חשבון בעלי זכויות המיעוט.