רע"א 10978-12-15 אבו מדע'ם ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה כספית-נזיקית נגד המבקשים ו- 27 נוספים על סך 1,790,792 ₪, בגין מימון עלויות פינויים של המבקשים (והנתבעים הנוספים) מקרקע המצויה דרומית לעיר אילת ושייכת למשיבה (להלן – הקרקע).

על פי הנטען בכתב התביעה, פינויים של המבקשים (בין שאר הנתבעים הנוספים) בוצע כדין, ובהסתמך על צווי פינוי, החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי ערכאות משפטיות שונות (לרבות בג"ץ) – אשר שבו ודחו את טענות הנתבעים לבעלות על הקרקע.

בהחלטה מיום 16/9/15, מנה בית המשפט קמא את הפלוגתאות העיקריות הטעונות הכרעה ואפשר לצדדים להוסיף פלוגתאות נוספות.

בין הפלוגתאות, הכליל בית המשפט קמא גם את שאלת הבעלות במקרקעין שבמחלוקת ומשמעותה ביחס לתביעה הכספית שהגישה המדינה.

בהודעה מיום 29/9/15, טענה המשיבה כי שאלת הבעלות במקרקעין הינה סוגיה חלוטה שנקבעה במספר פסקי דין והחלטות לפיהם הקרקע שייכת למדינה - ומכאן שאין מקום להוסיף ולדון בשאלת הבעלות גם במסגרת התובענה קמא.

המבקשים התנגדו לעמדת המשיבה וטענו כי שאלת הבעלות הינה מהותית והכרחית להכרעה בטענות הצדדים, ובהחלטה מיום 25/11/15 קבע בית המשפט קמא (ס. הנשיאה כב' השופט ע. רוזין), כי "על מנת להכריע בתביעה הכספית שהגישה המדינה אין צורך להכריע בשאלת הבעלות במקרקעין. .. שכן גם אם ייקבע עתה, שהנתבעים הם בעלי הקרקע [ואינני אומר שכך הדבר], הרי שלמדינה הייתה קיימת זכות לתבוע את נזקיה בגין עלות הפינויים, לאור צווי הסילוק שניתנו בשעתו, מכוח חוק סילוק פולשים ולאור צווי ההריסה שניתנו מכוח חוק המקרקעין שהוצאו כדין, הואיל ובמועד ביצוע הפינויים הנתבעים לא היו רשאים לשהות במקרקעין".

נגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתם, טוענים המבקשים, כי צווי הפינוי מכוחם פעלה המשיבה הוצאו שלא כדין, וצווי ההריסה הוצאו רק נגד חלק מהנתבעים ואינם כוללים את המבקשים עצמם.

לגופם של דברים, טוענים המבקשים, כי ככל שהמדינה תובעת את מימון הוצאות הפינוי, שאלת הבעלות במקרקעין מהותית והכרחית, במיוחד כשמדובר בקרקע לא מוסדרת לגביה תלוי ועומד הליך בבית המשפט המחוזי.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף ולו רק מן הטעם שהיא כוללת טענות עובדתיות עמומות שלא נתמכו בתצהיר. כמו כן, טוענת המשיבה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי, לאחר שמרבית המצהירים מטעמה נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם, כך שהיענות לבקשה עלולה לגרום להארכה ולסרבול של ההליך שלא לצורך.